רוב הבנות שאני מכירה רוצות שהפעם הראשונה שלהן
תהיי עם מישהו שהן אוהבות, שזה יהיה מתוך רצון
ואהבה ולא מתוך אילוץ או כפייה,וכמובן שזה יהיה
רומנטי.אצלי זה לא היה בידיוק כמו שרציתי.
הכל התחיל שהייתי ילדה קטנה בת 6 או 7 נורא אהבתי
ללכת לסבא וסבתא שלי כמו כל נכד או נכדה. את היום
הזה אני לא ישכח בחיים, זה היה יום קודר, מין יום
אפל כזה. איך שקמתי בבוקר ידעתי שהולך לקרות
משהו,משהו שישנה לי את החיים, משהו שישנה את
הכל.וכמובן כמו בכל יום הלכתי גם היום לבית של
סבא וסבתא שלי. ישבנו דיברנו, ועשינו כל מה שסבא
סבתא, ונכדה יכולים לעשות ביחד,פתאום התחיל לרדת
גשם חזק וידעתי שאני לא אוכל לחזור הביתה, אז
פשוט נשארתי לישון שם.
ואז מאוחר בלילה הוא בא אליי, הוא בא והתיישב לי
על המיטה,הרגשתי את הנשימות שלו על הפנים הקטנות
שלי, הוא התחיל ללטף אותי, ולנגוע בי, שהרגשתי
אותו ניסיתי לזוז לפתוח את הפה ולנסות להגיד משהו
והוא פשוט שם לי יד על הפה ואמר:"שששששש...זה
בסדר חמודה תחזרי לישון לא קרה כלום". ואני כמו
ילדה טובה הנחתי את הראש על הכרית וניסיתי
להירדם. אבל לא יכולתי, והוא רק המשיך. הוא הפשיט
אותי לגמרי, נשארתי ערומה מתחת לשמיכה. פתאום זה
קרה ,פשוט קפאתי במקומי, הרגשתי אותו בתוכי,בכיתי
ולא יכולתי להוציא מילה מהפה,והוא שוב
אמר:"שששש...זה בסדר תחזרי לישון".
מאותו הלילה לא יכולתי להסתכל לו
בעיניים,והוא המשיך.
זאת לא הפעם האחרונה שהרגשתי אותו בתוכי, הוא
המשיך והמשיך.תאמת שעד אותו יום לא חשבתי שסבא
יכול לעשות דבר כזה לנכדתו הקטנה,חשבתי שהוא אוהב
אותי,חשבתי שאני חשובה לו.וכן זה המשיך משהו
בסביבות החמש שנים ואני כמו ילדה טובה שתקתי ולא
סיפרתי לאף אחד, שמרתי הכל בלב.
ומאז ועד היום....רק בת 16 וכבר עם כל כך הרבה
שנאה בלב, שנאה לבן אדם שכל כך אהבתי, הבן אדם
שגידל אותי,זה שהייתי אמורה לו בעיניים כל
יום,אבל אחרי הכל כמו כולם אני מאשימה את
עצמי,ומאז ועד היום אני כבר לא אותו בן אדם,אני
מישהו אחר, אני סתם עוד אחת שנאנסה....