שנינו מתנשקים, בלהט, בחוץ חם נורא, עוד גל חום.
אנחנו עומדים בחדר המדרגות מחוץ לדירתה, היא מנשקת לי את
הצוואר ומחפשת באותו הזמן את המפתחות של הדירה שלה, ואני חושב
לעצמי על שכמה חם בחוץ ,וכמה שאני כבר מת להיכנס אליה לדירה.

נפגשנו באותו ערב בפאב, מהאוטו קפצנו אני והחבר'ה ישר פנימה,
פשוט חנינו מול הדלת.
ואז פגשתי אותה, והכל מעורפל.  מוזר לא? זאת מישהי שפגשתי רק
לפני כמה שעות והדבר היחידי שאני זוכר לגביה זה העובדה שהיא כל
הזמן ליקקה לעצמה את השפתיים, ושהיא לבשה שמלה אדומה.

היא פותחת את הדלת, בדירה אפל ונעים, היא מדליקה את האור.  זאת
דירת שני חדרים, והחדר הזה הוא בעצם שילוב של סלון מטבח וחדר
שינה, כורסא ישנה ניצבת מול מזרן עליו פזורות שמיכות.
"אוי שיט," היא מלמלת לעצמה, וניגשת למזרן, "תרגיש בנוח, אני
עוד שניה חוזרת" מרימה בעדינות ילדה קטנה כבת שלוש. הילדה
פותחת קצת את עיניה מחבקת את צוואר אימא, מנשקת את לחייה.
ומסתכלת עליי במבט עצוב, עם שני עיניה השחורות.
היא לוקחת את הילדה לחדר השני, וכעבור מס' שניות חוזרת ל..סלון
וסוגרת אחריה את דלת החדר.
היא ניגשת אלי עם חיוך, מלטפת אותי, מושכת אותי למזרן.  אבל לי
כבר אין חשק.
"עזבי, אני אחזור לפאב."
"חשבתי שאתה רוצה אותי, ש 'אני הכי יפה מהצד הזה של הכנרת', זה
מה שאמרת לא?"
"כן אבל זה היה לפני..."
"לפני שגילית שיש לי בת?"
"בדיוק." הסתובבתי ויצאתי.