זה היה יום קיץ אני זוכרת כמעט כל דקה ודקה ביום הזה
רינת דפקה בדלת ראיתי שהיא הייתה חיוורת והיא אפילו קצת
בכתה.
שאלתי אותה רינת מה קרה?
- כלום אליאן אני אוהבת אותך אני אוהב אותך מכל מרחק שבעולם!
את חברה הכי טובה שלי אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדייך...
-מה? למה בלעדיי אני לא עוזבת אותך רינת את חברה הכי טובה שלי
כבר 7 שנים!
מה קרה לך על מה את מדברת?
- אליאן,אני...אני לא יודעת איפה להתיחל.
ההורים שלי רוצים לנסוע לאוסטרליה...
-נו????? מה רע בזה תמיד חלמת לצאת מישראל ועוד לאוסטרליה!
מה רע בזה?
-מה רע בזה?! את שואלת אותי מה רע בזה?
את לא מבינה שההורים שלי לוקחים אותי לאוסטרליה ולא ל30- יום
במקרה הטוב זה יהיה 30- שנה!!!
את לא מבינה שאני אהיה במרחק אוקיינוס ממך זה כבר לא יהיה
מרחק של 19 צעדים!
הם לוקחים אותי לתמיד כשאני אגיע לגיל 15 אני כבר לא אראה
אותך
יותר!
- מה? למה? מתי הם אמרו לך את זה
באותו רגע ראיתי שחור בעיניים וידעתי מה אני צריכה לעשות לחבק
אותה ולתמוך בה.
רינת אל תדאגי יש לנו עוד עוד 5 שנים להיות ביחד!
זה המון זמן ואת תבקרי אותי ואת יודעת שאני מדי שנה נוסעת
לסבתא שלי אזאני אראה אותך!
יהיה בסדר.
ראיתי שהיא חייכה.
-אליאן, קיבלת את זה הרבה יותר קל ממה שחשבתי שתקבלי את זה.
אפשר לא לדבר על זה?
עלינו לחדר שלי שהיה קומה השנייה שגם הקומה הייתה שלי... ואז
נעצרתי ואמרתי לה תראי אני מסודרת לחמש שנים הקרובות יש לי
חדר משלי יש לי חברה הכי טובה יש לי קומה משלי יש לי הכול!
אני אוהבת להיות בת יחידה.
-לחמש שנים הקרובות...מה יהיה עוד חמש שנים כשאני אעזוב מה
יהיה לך אז?
קומה משלך חדר משלך אבל מה עם חברה הכי טובה?
היא לא תהיה לך... את תמתצאי חדשה?
-לא!!!
אף אחת לא תחליף אותך! אני תמיד אזכור אותך מכל מרחק את תהיי
חברה הכי טובה שלי אני נשבעת לך אף פעם לא תהיה מישהי אחרת.
התישבנו על השטיח הסתכלתי עליה והתחלתי לבכות את כל השאר אני
כבר לא זוכרת.
אבל את ההודעה הלא משמחת אני לא אשכח אף פעם!