יסמין רונן / הרהורי חוה |
למה לכל השערים ברחוב שלנו חייבת להיות אותה החריקה דווקא כשאני מחכה לך? ולמה השעון שלנו, שניצב על הפסנתר, ותמיד נראה ממהר כל-כך, פתאום נוהג באיטיות כזו, כאילו שוקל בליבו כל תנועה? שלוש דפיקות בדלת, זה בטח אתה. -"אולי את רוצה לתרום..." -"לא, תודה" בחזרה לספה, בטלוויזיה שוב מהדורת חדשות: ארבעה פיגועים, שתי תאונות. המיניין היומי. ...ורק אתה עוד לא הגעת |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|