יסמין רונן / הרהורי חוה |
למה לכל השערים ברחוב שלנו
חייבת להיות אותה החריקה
דווקא כשאני מחכה לך?
ולמה השעון שלנו, שניצב על הפסנתר,
ותמיד נראה ממהר כל-כך,
פתאום נוהג באיטיות כזו,
כאילו שוקל בליבו כל תנועה?
שלוש דפיקות בדלת,
זה בטח אתה.
-"אולי את רוצה לתרום..."
-"לא, תודה"
בחזרה לספה, בטלוויזיה שוב מהדורת חדשות:
ארבעה פיגועים, שתי תאונות.
המיניין היומי.
...ורק אתה עוד לא הגעת
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|