הוא לא היה בחור דתי במיוחד, או בכלל, הוא פשוט היה בחור טוב
ביסוד, ידע לעשות דברים מדהימים עם חרב, והייתה לו תחושה של
שליחות.
קראו לו גדעון, שום תוספות, פשוט גדעון.
אז הוא הלך על זה.
קם, עלה על סוסו, ויצא למגר את הרוע מן העולם.
הוא נלחם בכל מיני סוגי רוע, בכל מיני מקומות, בכל מיני צורות;
הוא נלחם בדרקונים, הוא הנהיג צבאות שנלחמו בצבאות של שרי
מלחמה, משלחות שיצאו לחסל קינים של מפלצות.
להילחם במלכים או להילחם באיכרים, לגדעון זה לא שינה - הוא
נלחם ברוע.
יום אחד שמע על תפלץ איום שעשה טרור באזורים שלמים של הארץ,
תפלץ אדיר כוחות, רוע טהור. כמובן שגדעון לא יכל לסרב למה
שבעצם היה קריאת תיגר על האידאולוגיה שלו, ועליו בכלל.
באותו שלב הוא כבר היה מנוסה ובעל שם לכן בתחילה פנה אל היצור
והציע לו להכנע, היצור צחק, והם נלחמו.
גדעון לא הובס מעולם,
עד אותו יום.
התבוסה הייתה צורבת, אבל הוא שרד.
גדעון נשבע לשוב ולהביס את אויבו, אבל הוא כבר היה בוגר וחכם
מספיק לדעת שעליו ללמוד על אויב בעל כוח כזה, הוא ברר קצת על
התפלץ ויצא מזרחה, הכיוון שממנו הוא לכאורה הגיע.
בארצות המזרח שמע על חכם שחי במקדש מבודד ובידו כנראה תמצא
התשובה כיצד להביס את אויבו המושבע. כאשר פגש גדעון את החכם,
לאחר דרך מתישה במיוחד, גילה ממנו שישנה דרך להביס כל יצור
רוע, שמו האמיתי, נקודת התורפה של יצורי הרוע, ככל שהרוע שבהם
אפל יותר כך הם פגיעים לכך יותר.
גדעון הודה לחכם ועזב, במטרה ללמוד עוד על ההיסטוריה של אויבו,
"דע את אויבך".

לאחר מספר חודשים השלים גדעון עם מסקנה שהדהימה אותו, מסקנה
שנבעה מהצלבת תאריכים של הרפתקאותיו ושל התקריות עם התפלץ.
ואז עשה דרכו למאורתו של אויבו, נכנס להיכל הראשי, ראה את
היצור מולו, זרק את חרבו הצידה, הסיר את שיריונו, נגש אל
היצור, שכל הזמן הזה רק הביט בו בעינים חצי פראיות וחצי חכמות
להפליא, גדעון נגש אליו, הביט בעיניו ואמר רק מלה אחת, את שמו
של היצור:
"גדעון".