פרק 3 - הטעות
ברחוב, הלכתי סהרורית, מחפשת תשובה. התשובה מצאה אותי.
"אניה? זוכרת אותי? איפה נעלמת?" זה היה יובל - הסתכלתי עליו,
הוא נראה שווה הרבה יותר ביום מאשר בלילה... הוא בחן אותי טוב,
וכמו אריה רעב, הוא מצא אותי, מטרה קלה..
"אתה יודע, לימודים והכל.."
"לאן את הולכת? מאיפה את חוזרת? מה זה את ממש מבולגנת.."
"כן בדיוק חזרתי מבר, ואני בדרך הביתה, רוצה לקפוץ לבקר אותי
היום בלילה? ההורים שלי נסעו.. ואני לא אוהבת להיות לבד.. בלי
חברה.."
"בטח, יהיה נחמד להכיר אותך, את נראית, אדם מעניין.." אומר
כשהוא אוכל אותי בעיניו.
"אתה יודע איפה אני גרה? זה ממש פה, בהמשך הרחוב.. הבית השלישי
משמאל, משפחת ארמן."
"סבבה, אני אהיה אצלך בסביבות 10" אומר ומחייך
"אחלה.."
חוזרת הביתה, כשאני נודפת מהריח הזיעה של בר, ונזכרת בו,
חושבת, אולי זה לא הכי מתאים היום להזמין את יובל אלי הביתה,
חבל שאין לי את הפלאפון שלו, הייתי מתקשרת לבטל...
מתיישבת רואה סרט, דוחה את המקלחת, את הסוף, כי אני יודעת,
שברגע, שאשטוף את ריחו, אשכח גם את קיומו. כשנגמר הסרט, כבר
השעה הייתה רבע לעשר, ואת המצפה לי שכחתי. שכבתי לי בסלון,
חושבת.. ואז, נשמעה הדפיקה על הדלת, דפיקה שהזכירה לי, שאני
עוד מריחה לגמרי מבר, אבל עכשיו, כבר מאוחר מידי.
"מי זה?" כאילו לא יודעת
"זה אני יובל, זוכרת?
"אה, כן, כן.. כנס!" פותחת את הדלת בהיסוס, מאחורי הדלת, הוא
עמד, יפה מתמיד,
הוא נכנס, ומחכה שאייעץ לו להתיישב.
"שב, רוצה לשתות משהו?"
"אה, לא תודה אולי יותר מאוחר"
מתיישבים על הספה, "אז, מה קורה איתך ועם בר? הוא לא מפסיק
לדבר עליך.."
"אז בשביל להשתיק אותו ירדת לו?" אני אומרת כדי להחליף נושא
"מה? איך את יודעת מזה? הוא סיפר לך?!?" זה עבד כמו קסם
"כן.. היום"
"הוא כל הזמן דיבר עליך, כי הוא היה שיכור.. גם אני שתיתי,
וקרה מה שקרה..." מקווה שלא נפגעת מזה..."
"למה שאפגע? אנחנו לא חברים או משהו.. אני מעדיפה יחסים
פתוחים" אני רומזת
"מה באמת? גם אני לא אוהב מחויבות" הוא מחייך.
"כל החיים יש לנו מחויבויות, כשרוצים קשר עם מחויבות
מתחתנים.. לדעתי היום, שאפשר לעשות מה שאנחנו רוצים, אז צריך
לנצל את זה עד הסוף" הוא מוסיף
לפני שהספקתי לחשוב, שכבנו במיטה, והוא כבר נגע בכל המקומות
האסורים - הנכונים.
מפחדת למצמץ, כדי לא לאבד עוד חלק מהלבוש שלי, כל אותו זמן,
הרחתי את גופי, כדי להיזכר, להיזכר בבר. אבל ריח האהבה שהשאיר
אצלי בר, כבר מזמן נעלם, ובמקומו הופיע כבר ריח אחר, ריח חזק
של תשוקה, שלא מילאה את כוס נשמתי ולא בטיפה.
לפני שבכלל הספקתי לחשוב על זה, הוא כבר היה במקלחת. ואני
מסתכלת על עצמי, שוכבת ככה במיטה, חסרת אונים, לא מסוגלת אפילו
להוריד רגל אחת מהמיטה, מסתכלת וחושבת, זה מה שרציתי?
כל כך רציתי להירדם, ולברוח, אבל עיניי בגדו בי, כאילו ראו
דברים שלא רצו.
רציתי לבכות, רציתי כל כך.
אבל הדמעות בגדו.
"נהנת?" הוא שואל, ומלטף.
"אתה לא צריך להתנהג כאילו בכלל אכפת לך, זה לא כאילו אתה
מרגיש אלי משהו שאתה חייב להתעניין, אם אתה רוצה, אתה יכול
ללכת... אין לי בעיה" אני משקרת
"ללכת?" הוא מחטא את גופי הטהור, בנגיעות.
"דיי מספיק.. אני לא רוצה.."
"מה לא נהנת? את לא היית סתאם עוד אחת בשבילי, אני נשבע!" אני
יכולה לראות אותו משקר לי
"אני בטוחה, אני הייתי בשבילך, עוד דרך לפגוע בבר, בחבר הכי
טוב שלך... שאוהב אותי.." אני מאשימה. "אני מעדיפה שתלך, אני
רוצה להיות לבד עכשיו"
בפנים מופתעות הוא יוצא מהחדר. ורק צעדיו העצבניים השתיקו את
הדממה.
ככה, כמו שאני, נפלתי לתהום, ופשוט נרדמתי.
|
