עומר לאון / עת ערב |
על פני ארשת קרירה, מבקשת
עבים צפים אל מול חלוני הצר.
הרי ידעתי ממזמן:
התאווה והתשוקה, על כל
גלגליהן ושרשראותיהן
מתהדקות. אט אט
אני רואה אותן
רוחות וימים
ושעות
ולא מסיימות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|