בשביל לכתוב שירה צריך להיות
בסדר, לדעת בבירור כמה מוניטורים מחוברים ללבך,
ואיך הם מצפצפים.
לעמוד בתור
אצל שמוליק המוכר השמן
עם החיוך והצעיף
של הקבוצה המנצחת
להגיש לו,
אחד אחד
את המוצרים
בקבוק וויסקי, סיגריות
רחמים עצמיים
שיסתכל, שידע
איזו עוגה תצא מן המקפיא הריק
כמו בהזמנה מראש.
לקרוא שוב ושוב
את אותן מלים של אותם
אנשים מתים מזמן
יישור המבט אל מול המראה
בערך כל היום
ולחוש את אותה
שנאה ארוכת טווח
של אדם שמילותיו יצאו רק אחר כך
לאור ללא ידיד.