הלילה הכה גליו בכל רחובות העיר. קלוד פקח עיניו והסתכל לתקרה
בתקווה לראות שמיים כחולים מעליו, אבל הוא התעורר לאכזבה. הוא
קם מהמיטה הזוגית שלו, שפשף את עיניו ושלח מבט לשעון המעורר
שליד מיטתו.
"מה הטעם בך אם אתה לא מצלצל?" שאל את השעון.
ברגליו היחפות חיפש אחר הנעליים הפרוותיות שלו מתחת למיטה,
ולבסוף קם וצעד לכיוון השירותים.
האור נדלק בדירה ממול.
" גם היא התעוררה" חשב לעצמו "בשתיים בלילה, חיית לילה, הא?"
חייך חיוך והביט לצדדים, כאילו חיפש מישהו שרואה.
הוא נכנס לשירותים, פתח את ברז המים הקרים, והזליף טיפות
מציאות על פניו, לאחר יצא והתיישב על כורסת הטלוויזיה בחדרו
הקטן, חדר שיכל להכיל רק אותו ואת החתול המנומר שלו, אלסי.
החדר היה מבולגן, זה כבר שבועיים שהזקנה לא באה לסדר שם.
ליד הכורסא המרופטת ישב שולחן קטן לקפה ועליו מונחת חפיסת
"מרלבורו" מקומטת ומעוכה ועליה מצית זיפו, שעליה חרוט בכסף
"לקלוד - מלינדה".
קלוד שלח יד לקופסא, שלף סיגריה עקומה והצית אותה באדישות.
השקט, ששרר בחדר יכל לשגע אותו עכשיו, אבל לפתע שמע אותה פותחת
את ברז האמבטיה, ויכל אפילו לראות אותה בדמיונו נכנסת מתחת
לזרם המים החמים, שחומה ועירומה, שדיה היפים זקופים ועיניה
נעצמות כשהמים נוגעים, לראשונה בראשה ונוזלים לאט למטה, מלטפים
את גופה העירום והחלק. קלוד עצם את עיניו וחייך חיוך מתוק,
כאילו היה איתה עכשיו.
הוא לבש את מכנסיי ה"קורדרוי" הירוקים שלו, זרק חולצה על פלג
גופו העליון, נעל נעלי ספורט מרופטים ויצא מדלת חדרו לכיוון
מסדרון הקומה. הוא נעל את דלת חדרו והציץ לדלת לידו "B13" היה
מספרה של הדירה לידו, רק הגיוני, כי הוא היה "B14".
קלוד ניגש לדלת דירתה של שכנתו, הרים את ידו לדפוק על הדלת,
כשלפתע זו נפתחה בפתאומיות.
"קלוד, הרחתי את מי הקולון שלך" אמרה הדיירת, כשמול עיניו של
קלוד הופיעה לפתע בחורה בשנות ה - 20 לחייה בחלוק רחצה אדום
ושערה עדיין מטפטף טיפות טל מהבילות.
"המים יתקררו" חייך אליה וזו פתחה את הדלת לרווחה, מזמינה את
קלוד להיכנס.
"בוא, נשתה משהו" אמרה וחייכה את החיוך המתוק שלה.
קלוד, ללא היסוס, הפנה פעמיו לעבר פנים דירת החדר של שכנתו
החושנית.
הריח היה ריח מוזר, לא מוגדר,  ריח של תקופות רבות, טעם של עבר
רחוק. הוא התיישב על הספה והביט סביב:" כלום לא השתנה" הוא
חשב: " החדר נראה אותו דבר".
החדר היה מסודר להפליא ולכל דבר היה את הסידור הפנימי שלו,
שהגברת הצעירה לא העזה לשנות.
"התגעגעת אליי?" שאלה הבחורה וחיוך נבוך מילא את פניה
הזוהרות.
"מאוד. אחרי שנתיים, זה עדיין חדש לי שאת כאן" ענה קלוד,
כשלפתע יראה נראתה מעיניו:" הייתי שם כשהכל קרה, באתי איתך,
איך...?".
"לא נדבר על זה, רק תחיה את הרגע הזה!" אמרה והחיוך, שהיה על
פניה רגע לפני, נעלם. ארשת פניה דווחה עצבות. היא התיישבה
לידו, כשהחלוק האדום 'נמלט' וחשף את ירכה החלקה והחושנית.
קלוד נעץ מבט ארוך ברגלה החשופה ומחשבות החלו מציפות את מוחו
מלא היצרים. הבחורה, שהבחינה במבטיו, בעדינות חשפה שתי רגליה,
קלוד המשיך לנעוץ מבטו ובו זמנית דיבר אל האישה הבשלה:" אפשר
להשתזף שם?" שאל והעלה מבטו אל עיניה.
כשהצטלבו מבטיהם, הבחין בריקנות שמילאה את זוג עיניה.
היא חייכה שוב חיוך נבוך, הסיטה את מבטה וקמה ממקומה, היא החלה
להלך בחדר, כשידיה נתונות בכיסי חלוק הרחצה, לפתע הפנתה מבטה
אליו ואמרה בקול חלוש:" כל כך רציתי לראות אותך, זה עלה לי
הרבה לבוא לפה ולהיפרד ממך כמו שצריך, ואני מרגישה שברחתי לך
בלי הסבר" דמעה זלגה מעינה. קלוד קם וכרך את זרועותיו סביבה,
הוא החל רועד, ספק מתשוקה ספק מהתרגשות, הוא פותח את פיו לומר
דבר מה אבל היא השתיקה את הקול בנשיקה עזה.
"רק תהיה איתי, רק פעם אחת לפני שאלך" היא הסתכלה ישר אל עיניו
האדומות מחוסר שינה.
"תלכי? את צריכה לחזור?" שאל בתדהמה "חשבתי שחזרת אליי..."
זרועותיה נכרכו סביב צווארו, היא הצמידה את גופה, המכוסה רק
חלוק רחצה דק, אל גופו, שהיה דרוך וחושק.
היא נשקה את סנטרו והוא החל לחוש את גופו נדרך יותר ויותר, הוא
חיבק אותה חזק עכשיו, כאילו מפחד, שאם יעזוב היא תעלם שוב.
"אני חייבת לחזור" אמרה בקול רועד " רק תהיה איתי הלילה".
היא שוב חזרה לחבק אותו חזק, משילה מעליה את חלוק הרחצה האדום
והנה היא עירומה מולו, בדיוק כמו שזכר אותה, שחומה ורזה, בדיוק
כמו לפני שנתיים, בדיוק כמו ביום שמתה...
הוא הצית סיגריה בזיפו שקנתה לו, מירנדה נעלמה, היא חזרה לשם.