אני עומדת על הסלע הכי גבוה בעולם,
השיער השחור מתנופף ברוח.
כולם מוחאים כפיים, אני מרגישה את האהבה באויר.
השקיעה שברקע נותנת לעניים הירוקות שלי גוון צהוב.
אהדה, אהבה, קירבה.
ככה אני מרגישה.
ככה הרגשתי כשהתנשקנו.
ככה הרגשתי כשהוא לחש באוזני: " אני רוצה אותך"
ככה הרגשתי כשישבנו על החוף, והפרפרים השתלטו לנו על כל איבר
בגוף.
ככה הרגשתי כשהחלום שלי התגשם.
כשדיברנו על החיים.
כשהיסתכלתי לו בעניים.
אני כל כך אוהבת את העניים שלו, יש בהן ניצוץ מיוחד, שאי אפשר
לתאר במילים.
והחיוך, וואו, החיוך שלו זה משהו מדהים. כאילו הוא מכיר אותך
עוד לפני שהוא בעצם מכיר...
הוא כל כך מלא בתשוקה. בלהט ביישני. בטירוף פשוט כזה, שמתפרש
על כל חלק וחלק בגוף האצילי שלו.
זה העניים, זה החיוך, זה הקול, זה המגע.    זה הכל.
הוא כל כך שלם, כל כך מושלם, מושלם בשבילי.

אני כל כך מכירה אותו, אבל זה סודי ביותר, לכן זה נראה כאילו
אני לא מכירה אותו בכלל.
אני כל כך רוצה אותו, אבל פיספסתי את ההזדמנות שלי, לכן אין
לנו סיכוי להיות ביחד.
אני כל כך צריכה אותו בחיים שלי, כי אני יודעת בעמקי ליבי שהוא
האחד בשבילי.
כי בכל זאת, זה היה חלום שהתגשם.

אבל מחלומות חייבים להתעורר.