אדולף הבין שהכל אבוד. תגידו עליו הרבה מילים רעות, אבל טיפש
הוא לא היה.
המברקים מהחזית לא בישרו טובות, וגם הדי הפיצוצים משכונת
שטרודלווסר הסמוכה רמזו שהאמריקאים קרובים.               אווה
נכנסה לחדר בצעדים מהירים. היא החזיקה מגש עם סנדביץ'  ענק,
וכשאדולף פתח לראות מה יש בפנים, הוא החניק חיוך שובב. זה היה
נקניק חזיר משובח עם גבינה צהובה."אכלו אותה חזק היהודונים
המגעילים" אמר לאווה וסידר את השביל בצד. אווה הייתה עכשיו
מדושנת מעונג. תמיד ידעה איך לעודד את הפיהרר שלה.
אדולף ירד על הסנדביץ',ליקק את האצבעות ותקע גרפס אדיר שלא היה
מבייש שום ארי. לא היו לו שום נימוסי שולחן לאיש הזה, ומשום מה
גם כולם פחדו להגיד לו משהו על זה.
אחרי שהאוכל ירד קצת, הוא פתח את המגירה. היה שם אקדח שחור
ומצוחצח וכמה קליעים זרוקים. אדולף נאנח, הוציא אותו והניח על
השולחן.אווה באה ,התיישבה בתוגה לידו ומחתה דמעה.
"אז מי קודם?" שאלה." את ", אמר בפשטות.
"יא מיין פיהרר" , הנהנה בהסכמה. "עכשיו?"
"אין טעם לחכות, שנל, שנל"  צעק עליה.                    בפתח
הבונקר נשמע פיצוץ נוסף שדחק בהם להזדרז.           אדולף הרים
את האקדח טען כדור ,פתח ניצרה וירה בגב' בראון בעורף. הוא עשה
הרבה דברים כאלה בזמן האחרון, אבל הפעם הזאת הרגיש אחרת,"היא
בכל זאת הייתה זיון טוב", הסכים בינו לבין עצמו.              
                                    הוא טען כדור נוסף לבית
הבליעה ורק אז ראה את האותיות הקטנות:  MADE IN ENGLAND" היה
כתוב שם.
"לעזאזל",חשב,"העיתונים בטח יעשו ממני מטעמים"...
צ'רצ'יל ,הבולדוג המשפחתי, היה בחדר השני כשנשמעה הירייה
הראשונה, והירייה  השניה כבר תפסה אותו בדרך לבקר את בעליו.
המראה שנגלה לו היה מוזר ביותר.
"מממ , בשר טרי", חשב, כבר שבועיים לא אכלתי"...