(זהו תרגום לשיר של טניסון, אני מקווה שהוא -ועורכי דינו - לא
מתהפכים בקברם עם כתיבת שורות אלו)
דמעות, בטלות הדמעות, איני יודע פירושן
דמעות מעומקו של ייאוש שמימי
ניעורו בלב ונאספו לעיניים
במבט על שדות שמחת הסתיו
ומחשבה על הימים שהיו ואינם
טריים כחלוצת האלומות הזוהרת על מפרש
המשיבה את ידידינו מהשאול
עצובים כמאספת המאדימה ולנוספת
ששוקעת עם אהבותינו מעבר לסף
כה טריים, כה עצובים
הימים שהיו ואינם
הו, עצובים ומשונים,
כבאפלת השחר הקיצי
ציוץ ראשון של ציפורים כמעט ערות
לאוזניים גוועות
כשלעיניים גוועות
גדל החלון לריבוע זורח
כמה עצובים, כמה משונים
הימים שהיו ואינם
יקרים כנשיקות שנזכרות לאחר המוות
ומתוקים כאלו שחסרות תקווה נפלו
על שפתי אחרים. עומקם כעומק אהבה.
כעומק אהבה ראשונה וחרטה בהם סוערת
הו, המוות בחיינו, הימים שהיו ואינם. |
