במקום די מוזר שנקרא לו הגוף
מאחורי סורג ובריח
בריקדות ודלתות פלדה
שוכן לו הלב במחלקה הסגורה.

לפני שנים רבות
כלאתי אותו ערירי וגלמוד
את רגש הדייר הקבוע של הלב
מאז הוא נלחם בסוהרי ההגיון.
מדי פעם יורה חץ למרומים
דמעה מרטיבה לי את הפנים.
מוחה דמעה אוטמת עוד סדק בחומה.


לפתע פתאום נזרק למים הקרים,נפתחו השערים
הורד הבריח נעלמו הסורגים.
רגש מפחד לצאת לאוויר העולם
מפחד לכאוב להיפגע
לא יודע אם יושיט לו יד בטוחה לפני שייפול
לתהום עמוקה.