ושוב הצפה
תמיד ידעתי שיש בי היכולת להעלות הכל מחדש ולגרום להצפה.
זה מה שחסר לי גם ככה יש לי עומס ופקקים של אלף מחשבות ורגשות
שמתרוצצים באי סדר אירוני שכזה מחפשים בעצמם שוטר תנועה שינתב
עומסים ,רגשות לכאן והגיון לשם. ואתה , היכן אתה נכנס בכל
האוטוסטרדה הגדושה הזאת , רמזור אדום שלא נותן לי לעבור , לא
עובר לירוק. תקוע
המחשבות נוסעות איתי לכל מקום , חולפות על פני צמתים , תמרורים
דרכים חדשות ואתה היחידי המוכר לי , הדרך הישנה ובטוחה לא...
אני כל הזמן סוטה מהדרך שבה אני הולכת מחפשת דרכים שכל כך
אהבתי...היכן אתה?
אני מנסה להשתחרר , להוריד אותן , להשאיר אותן באיזו תחנה בדרך
תחנה בדרך להפרד , לא להביט לאחור , מוחי קודח , זמזום של
מילים, עקצוצים ,נוגע לא נוגע ושוב בלאגן. אולי יבוא שוטר?
אני רוצה לצעוק את שמך להקיא אותך מתוכי גופי עדיין שורץ בך .

אני רצה בדרכים מוכרות אל הלא הנודע מטפטפת אותך בכל פיסת דרך
שרגלי דורכת בה , אולי משב הרוח שמלטף את גבי יישא אותך הרחק ,
הדרך שזורה בחרקים מזמזמים את שמך בקולי קולות .
תמרור עצור , מעבר חציה , הכל מתערבל לי לרסיסי זיכרון , אני
מתעוררת , ריח חריף , הכל צבוע לבן , מעורפל
השוטר , אני רואה את השוטר מסמן לי לעצור ...זה אתה