הכרתי אותה באיזה ארוחה בערב יום שישי שהכנתי לכמה חברה. איזה
חבר שלי התקשר אליה ושאל אותה אם בא לה לקפוץ והיא הגיעה. שבוע
אח"כ הייתה חופשת פסח ואני והשותף שלי שחיפשנו בנרות מה לעשות
החלטנו לרדת לסיני. האמת ישר שעלה הרעיון של לרדת לסיני חשבתי
עליה ונזכרתי שהיא אמרה באותה הארוחה שהיא רוצה לרדת לסיני
בפסח. אז עשיתי טלפון לחבר השגתי את הטלפון שלה התקשרתי ושאלתי
עם בא לה לרדת איתנו לסיני אחרי התלבטות קצרה היא החליטה לא
לבוא איתנו כי היו לה עיסוקים אחרים. כשחזרנו מסיני הכנו שוב
ארוחת ערב ושוב הזמנתי אותה והפעם היא הגיעה.
ככה התחיל הקשר בינינו ואני מהר מאוד נישבתי בקסמיה. היא מצידה
לא ממש נשבתה בקסמי, אבל לשמחתי היא אהבה להיות איתי וככה
מצאנו עצמנו מבלים לילה אחרי לילה ביחד כשאני מספר לה כמה היא
מוצאת חן בעיני והיא מספרת לי כמה לא נראה לה שאנחנו מתאימים.
זו הייתה מערכת היחסים בינינו במשך כמה שבועות אולי חודש עד
לאותו הערב בו היא שאלה אותי מה אני אעשה בשבילה. אני, בלי
לחשוב או להסס עניתי, הכול. מה זה הכול היא שאלה תביא לי את
הירח ? ואני עניתי לה שבטח שכן הכול זה הכול, הירח, השמש ,
הכוכבים כל מה שרק תבקש. אז תביא לי אותו היא בקשה ואני אמרתי
בסדר אני אביא לך אותו.
עוד באותו הלילה לאחר שהיא נרדמה חמקתי החוצה. ליד הבניין שלי
בדיוק בנו בניין חדש והמון עצים שכבו שם בחצר, אז לקחתי כמה
עצים שרק יכולתי והעברתי אותם למקלט של הבניין שלי המשכתי
לגנוב עצים עד הבוקר ואז עליתי חזרה הביתה למיטה, לזרועותיה.
ביום למחרת כשסיימתי את יום הלימודים באוניברסיטה נסעתי לאייס
וקניתי לי כלי עבודה. שחזרתי הביתה מיד ניגשתי למקלט והתחלתי
בבניית הסולם.
עברו להם כמה ימים. בלילות אחרי שנרדמנו אני חמקתי החוצה
וגנבתי קרשים ובימים אחרי הלימודים המשכתי בבניית הסולם. אחרי
שבוע הקבלן שבנה את הבניין לידי החליט לשים שומר שישמור לו על
העצים שנעלמים לו בלילות האחרונים. ואני נאלצתי ללכת לאתר בניה
אחר ולגנוב משם עצים. אחרי שבועיים כבר לא היה מקום לסולם שלי
במקלט אז קניתי מנעול, הוצאתי את הסולם החוצה ונעלתי אותו לגדר
מחוץ לבניין. לאף אחד לא היה אכפת מהסולם המונח לו בחצר אז אף
אחד לא התלונן.
אחרי חודש הסולם שלי כבר היה ממש גדול וכשהעמדתי אותו הוא הגיע
לגובה של שני בניינים בני ארבע קומות בערך. היא כבר התחילה
לחשוד שמשהו לא בסדר, היא הרגישה שאני נעלם בלילות והתחילה
לשאול שאלות ואני שרציתי לעשות לה הפתעה אמרתי לה שתירגע,
שהכול בסדר ושאני אוהב אותה.
יום אחד שחזרתי מהאוניברסיטה והלכתי לסולם שלי כדי להמשיך
לבנות אותו גיליתי לידו צוות טלוויזיה שבא לצלם את הסולם.
מסתבר שאיזה שכן התקשר לטלוויזיה וסיפר את הסיפור המוזר הזה
והם חשבו שזה גימיק ממש טוב ואפילו בדקו בספר השיאים של גינס
מה הסולם הכי גבוה שקיים וגילו שאני ממש קרוב לשיא. את הכתבה
שידרו בסוף של החדשות ביום שישי ומאותו היום כל זמן שעבדתי על
הסולם התגודדו סביבי המון אנשים, צופים בי והאמת היא שהם אפילו
קצת הפריעו לי היו להם כל מיני שאלות מעצבנות למה ?, עד מתי ?
והיו גם את אלה שרצו לעזור אבל אני לא הסכמתי כי רציתי להביא
לה את הירח לבד.
גם העירייה של באר שבע התחילה להתעצבן קצת מהסולם הענק שמונח
לו במרכז העיר חוסם כבישים ומפריע לתנועה. אז הם ביקשו ממני
לעבור לאיזה מקום אחר מחוץ לעיר הם אפילו היו מוכנים להעביר לי
את הסולם במשאיות לפארק חדש שבנו במדבר מחוץ לעיר שם הם תכננו
לבקש 20 ש"ח מכל מבקר בתמורה לצפייה בסולם. בתמורה הם הציעו לי
5% מההכנסות. בנוסף לזה חברה שמייצרת עצים החליטה לספק לי עצים
בתמורה לזה ששמה יופיע ליד שמי בספר השיאים של גינס.
לי כמובן לא היה אכפת לקבל את כל ההצעות האלה. יכולתי להפסיק
לגנוב ולהרשות לעצמי להפסיק ללמוד על מנת להתרכז במטרה העיקרית
שלי, להביא לה את הירח. ככה מצאתי את עצמי ישן באוהל מאולתר
במדבר ובונה סולם.
בתחילה הפארק היה הצלחה אדירה המון אנשים באו ואני עשיתי קופה
יפה, אבל אחרי תקופה ההתלהבות ירדה והאנשים הפסיקו לבוא. לי לא
היה אכפת כמה אנשים באים או לא באים כמה כסף אני מרוויח או
מפסיד מה שהיה אכפת לי זה רק להביא לה את הירח. אבל לעירייה
היה אכפת מההפסדים שהיא התחילה לצבור על הפארק ואחרי כמה
חודשים של הפסדים הודיעו לי שהם סוגרים את הפארק. גם החברה
שסיפקה לי עצים החליטה לסגור את הברז. בסה"כ השיא כבר נשבר
מזמן והשם שלהם כבר יופיע ליד שמי בספר השיאים אז לא הייתה להם
עוד סיבה להמשיך ולספק לי עצים בחינם.
האמת הדבר היחיד שביאס אותי בכל הפרסום הזה הוא שנהרסה לי
ההפתעה. למרות שלה אמרתי שאני בונה את הסולם רק כדי לשבור את
שיא גינס, אני לא ממש חושב שהיא קנתה את זה. מידי כמה ימים היא
באה לישון איתי באוהל ואלה היו הלילות הכי טובים שלי איתה רק
אני, היא, שמיים מלאים כוכבים וירח אחד.
אחרי כמה חודשים הסולם כבר היה ממש ממש ענק ולי לא הייתה שום
הערכה מה גודלו ועד לאן הוא יגיע אם אני העמיד אותו. אז החלטתי
לקחת סיכון ואת כל הכסף שחסכתי מהפארק השקעתי בטריילרים
ומנופים שיעבירו לי את הסולם מהמדבר שליד באר שבע למגדלי
עזריאלי בתל אביב. לקח לי כמה ימים אבל בסוף הצלחתי להעמיד
אותו העמדתי נשען על המגדל המשולש, כי מהעגול פחדתי שהוא
יחליק. מרוצה הלכתי לישון בכוונה להתחיל לטפס ביום למחרת.
קמתי בשבע בבוקר והלכתי למכולת לקנות אוכל ומים, את הציוד שמתי
בתיק שנשאר לי מהטיול בדרום אמריקה אחרי הצבא כשסיימתי להתארגן
חזרתי לסולם. כבר מרחוק יכולתי לראות את ההמולה הרבה סביבו
מאות אנשים וצוותי טלוויזיה מכל העולם שבאו לתעד את האירוע
הביזארי הזה.
לקח לי המון זמן לפלס את דרכי בין כל האנשים אבל לבסוף לאחר
שדחפתי ונדחפתי הצלחתי להגיע לבסיס הסולם. לקחתי נשימה ארוכה
והתחלתי לטפס. טיפסתי עד ללילה מידי פעם עוצר מאבטח עצמי לסולם
שותה אוכל משהו וממשיך. בלילה אבטחתי את עצמי לסולם וניסיתי
לישון קצת בעמידה. ככה המשכתי לטפס במשך כמה ימים שאת הספירה
אחריהם איבדתי. מידי פעם עבר לידי מסוק או מטוס קל עם צוות
צילום עליו מנציח אותי. אחרי חודש בערך הגעתי לקצה הסולם, זה
נח בדיוק בבסיסו של ענן רחוק מאוד מהירח אליו רציתי להגיע.
מאוכזב התיישבתי לי על הענן והתחלתי לבכות מסביבי חגו המסוקים
והמטוסים הקלים מצלמים אותי מכל זווית אפשרית ומשדרים את
תמונות השיא של האירוע הטלוויזיוני הזה. למטה בבסיס הסולם
התגודדו כבר אלפי אנשים צוחקים ומאושרים להיות חלק מהאירוע
המוזר. ואני ישבתי לי על הענן ובכיתי במשך יומיים, עד שגמלה
בראשי ההחלטה לא להתייאש, לרדת למטה ולהמשיך בבניית הסולם עד
שזה יגיע לירח. לקחתי טרמפ עם איזה מסוק שעבר לידי והסכים
לעזור לי.
נחתי בשדה דוב כשירדתי מהמסוק הדבר הראשון שראיתי זה אותה. היא
חיכתה אלי עם מבט תמוה בעיניים. רצתי אליה ושאלתי אותה
בהתרגשות עם היא ראתה אותי על הענן, אם היא מבינה לאן ניסיתי
להגיע והיא אמרה לי שלא ראתה כי היא הייתה בדיוק בארוחת ערב
אצל מישהו.