השחר עלה מעל העמק הרחב,
אורה של השמש צבע את השמיים בזהב
הוא עמד והביט הרוח משחק בשערו
בעיניו מבט נחוש כמו אריה המביט על טרפו.

את הגביה החמה את גובהה בשמי היום,
נעמד אל מול אנשיו מנגן על לבבם  את החלום,
השמש המשיכה במסעה הנצחי מסביב לעולם
אך מילותיו היו אלה שבעיתם בער בקרב אנשיו הדם.

כשגבהה המולת הפה ורעד הלשון,
הגביה בידו את חרבו הצביע אל היעד והלך ראשון
בעיניו הכהות השתקפו מרחוק הרי ארץ ואויביה
בליבו בער הנצח בראשו תמונה קפואה של עינייה.

כסערה שעוצמתה גוברת מרגע לרגע
צעדיו הפכו ריצה ליבו הלם כתוף מרגיש חסין מכל פגע,
אל הסופה נכנס כתמיד חזק ומאמין
ניתץ בשמאלו אוייב הציל חבר מצופרני מוות בימין.

מבין רעש המתכת ושאון הברזל
נשלף שוב לפתע עומד לבד מביט אל השמיים במבט שואל
נזכר כיצד חש אז את הכאב בליבו ואחר הוטמן בארון
כבר 2000 שנה כל יום הוא חווה מאז את הקרב האחרון.