נימוסים והליכות.
'מאמר' זה (שם שהוא, אגב, סותר את עצמו לחלוטין, שהרי מאמר
מחייב אמירה כלשהי - דבר שלא קיים במסה כתובה מעין זו..) מנסה
לשפוך אור (דבר שהוא, אגב, די קשה לביצוע בהתחשב בכך שההגדרה
של 'לשפוך' מחייבת משהו נוזלי.. וממילא גורמת לתהות כיצד אנשים
שופכים את חמתם, ובאיזו טמפרטורה האור הופך לנוזלי..) על בעיה
קשה להחריד.
כבר במקורות היהודים אנו רואים כי דנים בשאלת "איזו היא דרך
ישרה שיבור לו האדם" - אדם צריך לבור דרך ישרה כלשהי. לגבי
הדרך, לא חסרים תנאים שמסבירים בדיוק באיזו צורה הוא צריך
לבור, ולא חסרים פרשנים שיסבירו מה זה לכל הרוחות "לבור"
(מישהו חשב על זה פעם? אה??).
למגינת הלב - ניתן להבחין בקלות, כי הרבה אנשים מתרכזים יותר
ויותר ב"לאן ללכת" ולא ב"איך ללכת", וכך - מיום ליום ומחודש
לחודש, רואים כי בני אדם הולכים בצורות מוזרות יותר וכמעט
ממילא - מטופשות יותר.
ניתן להבחין בקלות בכמה צורות פסולות לחלוטין -
א) צורת "פי פערתי ואשאפה" - אותם חולי אסטמה מסכנים, לא זכו
להיות בשיעורי טבע כשהסבירו על תפקיד האף, והם עדיין שרויים
באשליה שמטרת האף היחידה היא להחזיק את המשקפיים, ופעולות
שוליות כגון נשימה, נעשות על ידי הפה בלבד.
כתוצאה מכך, הם דואגים להסתובב כל היום עם פה פעור לרווחה, אשר
מיידית משווה לפרצוף שלהם הבעה מטומטמת של אדם אשר אינו יודע
מאין בא ולאן הוא הולך.
מסתבר - שהמשפט "עדיף שתסתום את הפה ויחשבו שאתה טיפש, מאשר
תפתח את הפה ותוכיח את זה", לא קשור בהכרח להרעדת מיתרים
גרוניים והפקת גלי קול, אלא מתחיל בצורה בסיסית, אשר ניתן לסכם
אותה במילים בודדות "אתה הולך בחוץ? Keep your mouth SHUT!!
literaly!"
ב) צורת "הפרה הקדושה" - אותה צורה כשמה כן היא - היא גורמת
לבני האדם להחליף את צלמם ודמותם בתבנית שור אוכל עשב, וגורמת
להם להסתובב עם פה מופעל על בלנדר בעוצמה נמוכה, דבר שנראה
כאילו ארוחת הצהריים רבת הסיבים נתקעה להם בשיניים והכריזה על
התנחלות חדשה, ולכן הם חייבים להיראות כלועסים מסטיק 24 שעות 7
ימים בשבוע. אדם המביט בעיון מועט, יבחין במהרה שלמעשה הפה
שלהם לא נח לרגע, דבר המעלה את הפחד שאולי מחלת הפרה המשוגעת
הגיעה לשלב המילולי שלה.
ג) צורת "הגורילה מנוטרדם" - קבוצה פחות מצויה, אך בולטת לא
פחות של מסכנים אשר חושבים כנראה כי ידיהם חייבים לבלוט, ולכן
כשהם הולכים הם חייבים להטות את גופם 30 מעלות קדימה, ולנפנף
בידיהם אנה ואנה כמגרש זבובים להנאתו, כמובן - מעשה זה גורם
לבני אדם לחשוב שנית, האם דארווין טעה לגמרי כשהכריז כי מוצא
האדם מן הקוף - אותה הליכה משונה - מביאה את האדם להרהר האם זה
נסיון של אדם ששואל את עצמו שאלת תם "האם מעשי יגיעו למעשה
אבותי" ומנסה להלך על ארבע, כאשר ידיו כמעט ונוגעות בקרקע.
כעת.. נהנינו בשחיטת פרות קדושות, גורילות, וסתם פעורים..
האדם המצוי (ואם לא ה'מצוי' אז לפחות ה'רצוי'..) ישאל את עצמו
"אז איך אני אמור ללכת?"
שאלה טובה..
בעיקרון כל הדרכים מובילות לרומא (משפט שמעלה כמובן שתי שאלות
עיקריות - מה לכל הרוחות יש לעשות ברומא, ולמה השביל מחוץ לבית
מוביל אותי למכולת.. שבה אמנם יש ספגטי ופסטות.. אבל עדיין
הדרך משם לרומא לוטה בערפל..).
אין דרך מוגדרת להגיע לצורת ההליכה הנורמלית - וכפי שנאמר
(ובצדק נאמר..) "הליכות עולם לו" - כל אחד והליכותיו הוא..
העיקר.. אל תיראו מטופשים כשאתם עושים את זה..
ואם בכל זאת דרכיכם נלוזות, ועל צורות הליכותיכם נאמר "חדשים
מקרוב באו, לא שערום אבותיכם"..
כל מה שנשאר לי לומר זה : "אנשים, שבו לעזאזל!" |
