קודם יש בור
רחב,
חלול
וחשוך,
ובו מפעמת האימה

ואחר כך המדבר,
צחיח, מתעתע בחולות זהובים ספוגים טפיפות של גמל
ועוד גמל
ועוד גמל אחד,

ואחריהם מה?
אולי קרע ענן לבן מצוייר על חשרה שחורה והריונית,
אולי נקר סורי בוהק הנוקש את האלון בכתום עקשני,
אולי שבעת בתי הכפר התכול סביב לבאר העתיקה
אי שם בצייה כסופת כוכבים
ואולי עוד  ...

ואז חובטות בי
כנפי הבעתה
ואז שורטות בי ציפורניו  
אינסוף -
הוא שח,
מתמיד ולתמיד -
הוא לואט,
וחיוכו מגואל בדמיי,
וידיעתו בחלבי

והיא קופאת -
הצרחה.
והשחור מעפר את נשימתי.