הכי שנאתי ללמוד בטבע 1-2-3, שם התקיימו ההרצאות של הקורסים
ההמוניים ביותר ותמיד, כאילו רק כדי להכעיס, היו אלה בשעות
הבוקר המוקדמות כשהייתי עטופה בקורי הלילה הקודם או בערבים
כשהייתי צריכה למלצר עצמי לדעת...
האוניברסיטה העברית כולה חלל מבוצר, אבל באולמות טבע תמיד
הרגשתי כמי שנקלעה ממש במקרה ושלא,למתקפה אקדמית מגורענת בחלל
מרתפי שכזה.
לעיתים, תוך כדי המלל הרהוט והפחות רהוט של מי מהמרצים, הייתי
חומקת לי ומוצאת מפלט בדשא הירוק שצופה על האמפיתאטרון.

בשנה השנייה, על הדשא, בשעת חסד, מתחמקת ממבוא לכלכלה שהילך
עלי אימים (ושבגין אלימות הלכות אלו, נאלצתי לשוב ולחזור על
הקורס בשנה שלאחר מכן) עשינו אהבה מכופתרת מתחת לשמיים אפורים.
האהבה שלנו היתה מהולה בסתוויות של התחלה, בירושלמיות מלנכולית
וברסטות התלתליות שלו.  לא זוכרת איך זה התחיל בדיוק, זה בעצם
לא משנה, זוכרת רק את המבט שלו ואת הנשיקה שהותיר על לחיי
בסילווסטר, כשאמרתי לו שלאור שיקולי עלות תועלת מליל אמש, אני
בוחרת שלא להמשיך.

בסוף המשכנו, המשכנו הרבה, מתחנו יתר על המידה, אני והוא כמו
לוליינים על חבל, התרסקנו אחד לתוך השני.
כן אני יודעת, בסוף כשהכל נגמר, כשכבר נגמרו דילמות אסיריות
שמצדדות בזכות השתיקה, אמרנו שגם התרסקנו לתוך אחרים.
בהססנות מעודנת, אז בקיץ האחרון שלנו כשחזר מהשליחות, סיפר לי
על ההתרסקות היחידה שלו. אני מניחה שרצה למצפן בתוכו נקיון
בוהק של הודאה
המצפוניות שלו צפנה מתוכי רוע מחוייך, לא יודעת מה גרם לי לספר
לו, אולי מרוב אקדמיזציה של עקרונות יחסים במישור הבינ"ל,
בחרתי בזכות השמירה על עקרון הדדיות וסיפרתי לו על שתי
ההתרסקויות שלי.
ההתרסקות שלו היתה פחות נעימה, כך לפחות אמר ושאל איך היו שלי,
הייתי יכולה לשקר ולומר לו שגם שלי היו כאלה, סיפרתי לו את
האמת.

המשכנו ללכת לאורך המרינה ולהתבונן שוקטים ביכטות, בים השחור,
הוא עצר לרגע, ראיתי אותו מחוויר ושואל "נגמר?", הנהנתי,
המשכנו לשתוק.
רציתי לומר לו, שלא נגמר, שיש עוד סיכוי ושיש הבדל בין
התרסקויות, ושההתרסקות שלנו השאירה אותי שלמה, רציתי לומר לו
שאני אוהבת אותו אבל השתיקה שלו היתה גורפת מידי.
אחר כך, חזרנו לבית שלו ועשינו אהבה סופנית שכזו, סחיטת איברים
דוממת, חתמנו בצד היצירה באומללות משהו, אני והוא ולמחרת
הלכתי.

ראיתי אותו שוב, חצי שנה אחר כך, צוער במשרד החוץ, ברסטות
קצוצות שיער ובחיוך זוויתי. נפגשנו מספר פעמים, דיברנו לתוך
הלילה, ורפרפנו מגע. הוא אמר שהוא רוצה להתמסד ושאל אותי אם
אני מעוניינת, הבטתי בו נחסר ברסטות תלתליות גזוזות, הרגשתי
במגע המהוסס, שמעתי את הכעס השקט שחילחל בינינו,  שתקתי ושוב
הלכתי.