תחת יריעת כוכבים קרועים
לילה התחשל חגור ברזל
וניקל, והחושך רוסק
ריבוא רססים, כשהשמש
נפל, מפוחם תשוקות
בלהט ערפילים יוקדים
לילותי, וסטה מלבה
בערתי, משלדת תשוקותי
בקדושת אש תמיד, אני
בוערת הולכת ונגמרת
והאש שבי מאכלת, מאכלת
והלילה חושק עלי טבעותיו
וירח משוחף, לוחש לי
שבועתי לבעור אש הבית,
הכיריים והאח, וגרמי השמים
מותכי ליבה, נוטפים, נוטפים
אורם הרפה בלחישת זכוכית
לסדוק שבועתי הוסטלית
ירח מזעיף אלי פניו המכותשים,
והלילה לוחש לי להחבא
בנקיקי כוכביו, לזרוע לובן
גלימתי בקטיפתו השחורה
אני מליטה פני הסמוקים
בחושך, מפחמת עצמות
לחיי, לוחמת תשוקתי, לילותי
רושפת גיצי לקול צווחת
העורב, קרקור קרפדה
ושירה יבשה המנסרת
גלים כסופים בים
האש מחללת בי ועשנה
מיתמר בוהק בארובות
עיני, אנחה ירוקה כחולה
ובבואי היכלי הבדולח, בערתי
נוטפת, משוחררת כורח
פנימי ומחוללת כבוד
קבורתי מזומנת בחדר צר
וגחלי מכוסים, עפר, עפר
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.