מהי משאלתו הכמוסה ביותר של האדם?
לשבת בין שרפי מרום,
לפצח גרעינים--
להרעיף את הקליפות אל האדמה היבשה
ואל שערותיהם הנוקשות
ועיניהם הבוחנות,- אך אינן רואות-
של הרובצים תחתיו.
לקטוף ענן,
לגולל אותו לפרח המזהיר
ביותר ביקום,
להתענג על ריחו המתוק,
ואז לפוגג אותו לטיפות מים קטנות,
לדעת ששום יצור חי לא יריח את מתיקותו מלבדך.

אדם נולד.
אדם מת.
שתי אמיתות פשוטות.

אמצע יוני, צהריי היום,
והרוח מלהטת בין חריצי האדמה הסדוקה.
והנה מתוכם עולה חיפושית זבל.
מחפשת מחסה מהחום, בדממה.