מהו טיבו של ספר
אם לא מספר סימני הציפורניים
הנגוסות בו באחוריו,
צפורניי הידיים
שהירהרו בו שעות ארוכות,
שהזדהו עימו
עד כדי ריטוט אצבעות,
שהלכו באורו עד אבדון ושיכחה
אל פתח תהומות שאול,
טיפסו צעד צעד
במעלי שערי שמיים,
שהשאירו כתמי קפה
בין הדפים המצהיבים,
אות לזכר קיומם,
וקיפלו דפנות עמודים,
למען יזכרו את פסוקיהם האהובים,
ולמען הקוראים הבאים,
שייתקלו בדפנות אלה
וידעו שאינם גלמודים בליבם.
מהו טיבו של גבר
אם לא עומק שריטות הציפורניים
המקשטות את רוחב גבו
כצלקות שני זוהרות.
בבקרים אני קוראת
את כתמי הקפה
שאתה משאיר על השולחן
בוררת בין דפיך הצפופים,
כמחפשת דפנות מקופלות
שהותרת מאחור,
קוססת ציפורניי, ומהרהרת.
|
