ציירתי ציור של עץ מת, וליד העץ ישבה אישה, האישה בכתה.
בידה השמאלית, הקרה והכחולה אחזה האישה בחוזקה ביתד עץ. היתד
היה מהול בדם, דם מהלב, מליבה של האישה, אבל לא ירד לה דם.
הכאב היה עמוק ושקט, שקט מבחוץ. אבל מבפנים יכלו לשמוע את
הזעקה הצורמת שצעקה האישה, הצעקה שפרצה החוצה דרך העיניים
השחורות, צעקה רטובה רטובה, מלוחה מלוחה, שזלגה על לחייה הקרות
של האישה.

ציירתי את השמיים קודרים, ומעל העץ המת ריחף נשר שחור וגדול
שהטיל את צלו על העץ ועל האישה, והאישה המשיכה לבכות. בשמיים
לא היה מקום אפילו לעננים, בגלל שהשמיים היו חשוכים מידיי.
והאישה המשיכה לבכות, ואני בכיתי, בכיתי את בכיה של האישה,
הבכי העמוק והכואב שבא מלבה הגווע.

ציירתי ציור של עץ מת ואישה שבוכה, של יתד מהול בדם ונשר שחור
וגדול, ובקצה הדף חתמתי יפה יפה בעט כחול-"לילה".



                                                           
    (18.9.1999)