ערן נענע / השיבה ל-1984 |
באולם הקולנוע שאצלי בראש
ובו אני חי
אנשים יחלו
ללבוש סרבלים כחולים
להשתמש מיום ליום בפחות ופחות מילים
להעריץ אחים שמעולם לא פגשו
ורק כשאתחיל לפחד
מלהסגיר את עצמי בשנתי
ובעצם מכל הסובבים
ואבין שבסוף הם גם יהרגו אותי
אז ורק אז
היא יום אחד תבוא
ותדחוף לי פתק קטן ליד
אז ורק אז.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|