אישה להבה / ניחומים |
ההיגרעות
הנזלגת אל האדמה,
מאדם
לרמש
למאכל
לצמחים
לחיה
לאדם
היא המבעתת לעייפה -
ורק עין כרם,
ברכסיה הדוממים אלה מול אלה,
באזמרגד שיפועיה,
וצהוב סלעיה עדויי הטחב,
וקדרות ענניה הרובצים על פסגותיה,
ובתי האבן מקושתי הגגות,
וגזוזטראות התריסים הכחולים
ביום החורף השמשי הרחוק ההוא
היא שעצרה,
ולו לרגע,
את הזוועה -
ב.
אז פשטה בי השלווה.
אז נגדשתי יש.
וניחמתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|