וככה היא יושבת מולי, יעל, החברה הכי טובה שלי. אהבתי אותה.
אני עדיין אוהבת, לא באותה צורה. והיא לוקחת עוד ביס
מהפטוצ'יני ומסתכלת לי לתוך העיניים, עמוק. את יודעת שאני לא
יכולתי להיסתכל לך בעיניים לפני כמה חודשים. בגלל שפחדתי ממך,
שתגלי אותי, שאני אגלה לך בטעות. ניצלתי את המצב שאת לא יכולה
לענות לי, את אוכלת. למה את משנה נושא? לא, זה לא מעניין אותי
לשמוע עליו. שאני אגיד לך את זה שוב? נראה לי שפעם אחת הספיקה.
למה אני לא רוצה לשמוע אליו? הוא לא מעניין. את מעניינת, את
עניינת אותי יותר משהו מעניין אותך. ובכל זאת את ממשיכה. אז
תספרי, אני יודעת שזה עושה לך טוב. נו אולי תקחי עוד ביס?
שיהיה לי קצת שקט... תודה. הוא הדבר היחיד בראש שלך? טוב אני
מבינה את זה, רק שאני לא יכולה להעיק עליך בסיפורים שלי. זוכרת
כשנסענו לאילת, ועיצבנתי אותך אם מה שאמרתי אליו? בטח לא, אבל
אני לא אשכח מה שאמרת לי, כי כשאני אומרת שאני לא רוצה חבר, אז
אני לא רוצה חבר. את יודעת מה זה לשבת ליד הבנאדם שאת הכי
אוהבת בעולם, אוהבת בדרכים שלא תביני, ולשקר לו בקשר לאהבות
שלך? אז אולי לא כל כך שיקרתי. חבר באמת לא רציתי. אני עדיין
לא רוצה. רציתי אותך לא משנה מה יהיה, ובמקום זה, אני עכשיו
מקבלת שעה של זיוני שכל כמה הוא מושלם וכמה את עדיין אוהבת
אותו. נו תאכלי עוד קצת, תסיימי כבר לאכול כי אני רוצה ללכת.
כל פעם שאני פוגשת אותך אני מחכה לרגע שאני אלך. אז סופסוף
תפסיקי לדבר עליו, ותתני לי איזשהו יחס, ובמקרה הטוב יווצר גם
איזה מגע. מגע שבעיני כולם נראה הכי תמים שיש, הוא הדבר שנותן
לי כוח. ככה אני, מחכה כל הזמן לרגע שאני אפגוש אותך ולרגע בו
ניפרד. את מבינה לאן הכנסת אותי? לקחת את האחת ששקרים וצביעות
זה הדברים שהכי פסולים אצלה, אצלי, שחרוט לה על הגב את המילה
"כנות", והפכת אותה לשקרנית כפייתית. ואת לא מודעת לכמה כוח יש
לך. או סופסוף אני הולכת, הסיפוק היומי...ומחכה למחר, אבל אם
אני חושבת על זה, זה לא סיפוק, הסיפוק שלי יהיה כאן כשאני
עומדת מולך, אחרי שחיבקת אותי לחזור אלייך ולהגיד לך שאני
אוהבת אותך...אבל אני לא עושה את זה, אני כאן, הולכת ממך,
אוהבת אותך, צבוע.