היא לא תהרוג את עצמה, אז זה בסדר-
אפשר לפגוע בה מבלי להרגיש אשם.
יושבת ובוכה, ילדה קטנה בתוך החדר,
זו לא רק אשמתי, היא נפגעה כבר גם מהם.

יודעת איך להתמודד עם עצב,
יש לה שירים ויש לה גם דמעות,
לוקחת ת'גיטרה, ומסמנת קצב,
היו לה גם שעות יותר רעות.

כשתחנק מבכי ותקיא את מכאוביה
אני כבר לא אהיה שם, אני כבר לא אדע.
כשלא תרצה יותר להתמסר לאהוביה,
לא לי תגיד שמצטערת שנולדה.

יודעת איך להתמודד עם עצב...

וכשתמות זקנה, חובקת רק את בדידותה,
אני אחיה באושר עם אישה, ילדה, נכדה,
ולא אזכור כבר שאחת כזו מזמן היתה,
אני כבר לא אהיה שם, אני כבר לא אדע...