אתם חושבים שאני שוב חוזר הביתה, אהה ! הפעם זה ממש לא נכון,
נו אז מה אם אני עם התיק על הכתף - ואז מה אם אני רץ להסתיר את
קופסת הסיגריות שלי בארון וזה שזה הבית שלכם? נו אז מה...

אל תביטו בי, אני כבר לא יכול יותר עם המבטים שלכם, אחד אחד
אתם נוזלים עליי, עם החום שלכם והרכות המבחילה, אני מקיא ממש,
הלוואי ויכולתי להקיא עליכם, נבלות. אולי פשוט אדמיין שאתם לא
שם, שאני נמצא במקום מחבואי בחושך הפנימי שלי עם הנר והעששית,
חושב לא חושב על הבדידות הנוראה שבחרתי לחיות בה ועל המחשבות
הארוכות ארוכות שנודדות בשנתי בכל לילה. אני מרחף שם בינות
לעננים כמו בפעם ההיא היחידה...

נו טוב, אני עף למעלה - ולא אל תדאגו אני לא אברח שוב, אני לא
ממש יכול לברוח לא? עכשיו עם הכבלים האילו ששמתם על נפשי
אהה! מה אתם חושבים שלי אין נפש ומה אתם חושבים שנפש לא
יכולה לסבול - אזמה אם היא בת אלמוות אז זה אומר שהיא לא יכולה
לסבול - למה רק דברים שמתים סובלים? ממ... לא ממש מכיר דברים
שלא מתים - חוץ מהנפש שלי... והיא סובלת - או כך לפחות אני
חושב...

די, די, די כבר! אני הולך, הלכתי שלום!