סמדר הלפרן / זריחה |
שבין לילה ליום
את הבוקר נולד באפור חיוור.
ברגעים שכאלה זה תמיד
אדם מול זריחה
לבדו.
אני זוכרת את הזמנים ההם
של ימי נערות או ימי בגרות
של המון מסביב
והלבד הזה
ברגע בו נושקת הארץ לשמש
נשיקה אחרונה לפרידה
והעולם נגלה
ואני זוכרת את הלילה ההוא
הראשון
נטול דאגות
איך מעט לפנות בוקר
עטפת אותי בזרועותיך
ונישקת לילה טוב.
אותו הלילה ישנתי בזמן הזריחה
והאור עלה על שנינו יחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|