לו רק יכולתי לתפוס
את הצל החומק בזנבו, ולדרוס
את הקול הקורא לו לפרוץ
אל החופש

לו רק ידעתי להפנט
את אותו הצל המתנגד ובועט
רק בכדי להרחיק, או למשוך
יד חובקת
מלטפת
מתעטפת
בגלימת עננים ערפילית
ורוצה לקלף, להפשיט
לעשות במהות עוד תפנית

ובורח...
צל בורח...

צללי העבר המתעתעים נחשפים ועולים
אחת לכמה זמן.
מסכנים את צווארם במאבק לחיים או למוות
על אפלוליותם.
נאבקים על זכותם להיות רוחות רפאים משורטטות
בגרפים מונוטוניים
לנצח

הכל שאלה של מינון וכל התשובות בידיי.
צללים אפשר לתפוס בדש הבגד
ורוחות - בזנבם המשתהה

בעולם הדמדומים הזה
בו חושך ואור רוקדים בצמוד, מתגפפים ונושקים זה לזה,
בו כל חלום - מציאותי, וכל מציאות היא פנטזיה בגרוש
אין עוד איום ממשי לנפשי.