אבודה.
כה  קסום  הוא  המבט  של    נערה מאוהבת.
אך   ליבה נישבר  מאותה  אהבה כואבת.
מביטה היא  במבט זולג דמעות ,
כאשר  לליבה מופנות הבשורות הרעות.
עזב, הוא הלך לדרכו עם נערה אחרת
והיא  בדרכה לאובדן רגשות ממהרת.
אהבה אותו ככל שיכלה,
העניקה לו הכל את כל שבלבה.
אך הוא איבד עזב נטש אותה  למען ריגוש
הלך   לחפש  לו איזשהו חידוש.
נותרה היא  לבדה  בודדה אך חזקה
ולבחור הבא בכיליון  עניים מחכה.
מצאה שמחה ואת ההוא שכחה , את ההוא  שאת ליבה נתנה בלי  שום
חששה.
מאושרת עכשיו  בלי  אף דאגה  כי   מצאה לה  לחייה אהבה חדשה.


            כאב
מתי יפסיקו , מתי יגיבו
אינני רוצה שהעמים בקרבתנו  עמנו יריבו.
חשש פה שורר  בכל המדינה ,
פחד מאיים על סופה,על גזר דינה.
תסכול מהרהר בראשם של כולם
מה  יהיה כאשר הכאב יגיע מולם.
זמן זה מה שצריכים לתת  בכדיי להגשים את החלום,
שלארץ שלנו לארץ ישראל  יגיע השלום.
אז  לא  לוותר להיאבק ולא  להיכנע,
אבל למה בכלל מקווים לארצנו תמיד תהיה השנאה.


 
              פרח האמת
אחזה בידה פרח נבול,
וחיכתה לרגע  שיתירו את הקשר בלבה הכבול.
הניחה הפרח על שפת האגם
וחשבה היא  בתוכחה על אותו האיש שלעיצבונה גרם.
הולכת  ומביטה במים הרכים , מתכופפת היא  וחשה אותם
חשה במגע חמים.
חום המים הזכיר לה את החום שבלב שרכש לה הנער לפני אותו כאב.
חיוך  נהיה על פנייה של אותה נערה , ורוח קלילה ליטפה את
שיערה.
אמרה לעצמה בתוך כאבה  מדוע אני ככה  זאת רק אכזבה.
קטפה היא  פרח.. פרח שנושם  פרח שפורח ואת ליבה אינו כובל .








   כאב המוות
חיי  פסקו לבי נדם
ובתוך תוכי כבר אינו זורם הדם.
מביט מלמעלה על אותם חברים
אותם חברים שלי זיכרונות מזכירים .
כואב לי, מרגיש לבדי ,
שאין אחד שחש את כאבי.
כל  אחד שם למטה את חלומו משתוקק להגשים,
ילדים ילדות גברים ונשים.
אני מאמין בתוכי שאותי  הם לעולם לא ישכחו,
ואת דימעותייהם מאבדוני על פניהם  הם ימחו  .


              שער האלוהיים
אלוהיים את שעריו פתח  לכולם
לכול אלא שהמוות הגיע מולם.
לכל אלא שעל חייהם אינם נאבקו ,
שלבבותיהם לגן עדן לאט ובשקט הועלו .
יושבים כאן אנחנו ומדמיינים את דמותם ,
את קולם החסר ,את מבטם,את יופיים .
אהבנו אותם והאהבה לנצח תישאר ,
אבל תדע לך שם למעלה תדע שפה אתה מאוד  חסר.




מלאך שלי
במבט כה קסום לעינך מתבוננת שתרגיש את מחשבותיי
את אהבתי שתבחין שעולמי לא כמו שהיה בעבר..
עכשיו הוא  מלא , באהבתך כלפי,
במעמקי לבי שימך חרוט ,
מעיין חריטה שלעולם לא תתערפל .
ואין יום שעובר בחיי כאשר בו אני מודה לאל ששמך חרוט בתוככי
ולא שם אחר.
אני אוהבת אותך ואוהבת זה רגש נפלא  אך שהוא מופנה  למלאך,מלאך
ששוכן בלבי,
לרגש אפילו אין הגדרה של תחושה .
מאחלת לשנינו שלנצח אהבתנו לא תוגדר ,שתהיה מסתורית אך חזקה,
שלא  תתפוגג אף לא לשניה .
אז מלאך שלי השוכן בתוכי אוהבת אותך מכל עולמי.


       









      המוות לא יפריד
ביני לבינך העולם כולו מאוחד ,
אתך אני  יישאר גם אם הוא יוכחד.
דבר  יחידי בייננו יפריד ,
המוות הארור המוות המטריד.
אך תדע לך  שלנצח לבי שלך ,
ואתמודד אם כל קושי ,אם כל כאב שיופיע מול לבך.
זאת לא אגדה וזה איננו סיפור,
זאת המציאות זה המוות הארור.
לא אשתוק ולא אתנגד ,
אתמודד מול הכל אני לא יפחד.
אני יגרום לכך שגם המוות יישאר בנינו,
שלבי  ולבך ייהפך ללבנו.
אז תדע לך  שלבי שייך לך לתמיד ,
ואף אחד את אהבתנו לא ישמיד.
 

 עמוד האש
עמוד האש מול פניי   עמד
וגופי הצטמרר לבי רעד.
האש ,האש המבהיקה את פניי לנגד החשכה,
האוטמת את האור  בקצה המנהרה.
הברק שגורם לעניי  להתעורר מהפחד  שבתוך תוכי להתפורר,
לברוח מאותו פחד של שקט שאותי  כל רגע גורר.
מעניק לי משמעויות  בחיי כה טובות,
מקשר אותי  לאור שעניי אותו רואות..
         


תיקווה
הלכת לך  על חוף הים
צעד צעד  וראשך במחשבות
כאשר בליבך ישנם בלי סוף אכזבות.
חול הים מזכיר לך את כמות האהבה שלך כלפייה
אך הים הסוער הוא בעצם אכזריותה אלייך.
נואש אתה  מרגיש חסר תיקווה,
רוצה  שאהובת ליבך תיפתח זרועותיה כמו   ים סוף ואותך
תיבלע באהבה שבתוכחה תרגיש רק  רצון  רצון להשתייך
לעולמה.
אך היא נתלה בך את תקוותיך  גרמה  לך  לאבד את עשתונותיך .
עוד פסיעה  אחת על החול הזהוב אתה תתמוטט ואת כל  גופך ימלאו
כאבייך.