יהונתן שלמה / במחלקת הדאגה |
שוכבת, את קוראת לזה נחה
אני מכנה את זה כואבת
שערך פרוע
הוא כבר לא חלק כמשי
מתולתל כמו שתמיד רצית
כבר עשית בור עמוק
בתוך הכרית
את כבר לא שותה, לא אוכלת
ולי כעת אסור להעלות במיטה
את המשענת
רק לשכב את מבקשת
תכופות..
..ועיניך עצומות
את לא תראי שום טפטוף מצונרר
לי הוא סופר את השניות
טיפה טיפה...
כמו שעון שנע לאחור..
עיניך מותשות
וגם שלי כבר מתעייפות
נסגרות על עירנות דואגת, אוהבת
אוהבת אותך..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|