בלילה חלמתי שיש לי כוחות.
ישבנו שם, המון המון אנשים בחדר צפוף כשהסתגרתי ביני לבין עצמי
והבנתי שאני מסוגלת לעוף.
חשבתי על זה בפנים... דמיינתי כבר איך אני עושה את זה... ומיד
כשהחדר התרוקן מעט מהאנשים, ונשארנו רק שלושתנו התרוממתי
וקיפלתי את השמיכה עליה ישבתי ל-4 קיפולים שווים והתיישבתי
עליה שוב.
עצמתי עיניים, התרכזתי מעט והתרוממתי מעלה-מעלה.
בתוך החדר הקטן הרגשתי שאין לי מספיק מרחב ושהתקרה מפריעה לי
להמשיך ולהגיע גבוה יותר.
ואני רציתי לפרוץ את כל הגבולות האפשריים.
לפתע האנשים בחדר הבחינו ביכולת המוזרה הזו שלי וברצון שלי
להמשיך ולעוף וכל ההתמקדות עברה אליי לפתע. הרגשתי איך כל
העיניים מופנות אליי, מבקשות לראות, להציץ, להבין.
ואז אבדו לי הכוחות בבת-אחת.
יצאתי החוצה וניסיתי להתבודד כדי לראות אם אני מצליחה שוב,
כשאני לבדי.
לקחתי את השמיכה איתי מאחורי רכב גדול שעמד בחצר, התיישבתי
עליה, עצמתי את עיניי וניסיתי שוב.
משני צדדיי הופיעו שניהם פתאום.
כמדומני היו אלה ילד וילדה שהתעקשו להסיח את דעתי מהמטרה
שהצבתי לעצמי.
הם דיברו וקשקשו כל-כך הרבה ואני גיליתי שנורא קשה להתעלם
מהדברים שעוברים לך באוזן כשמנסים לעשות משהו חשוב כל-כך.
ברגע מסוים הם נשברו והשתתקו ואז הצלחתי להתרומם מעלה...
הרגשת תחושה עילאית, השמיים הם הגבול...
הרגשתי איך אני פורצת את כל הגבולות שהצבתי לעצמי ועולה עם זה
מעלה..
ברגע מסוים, הנמכתי והגעתי כמעט עד לעיניהם המשתאות כביכול של
הילדים.
ואילו היא-תהתה האם הכוחות שלי כל-כך חזקים עד כדי מצב שבו
אחזיק את עצמי מעלה גם אם היא תמשוך אותי מטה.
הם משכו את ידיהם שנראו לפתע כל-כך גדולות ומאיימות אל עבר קצה
השמיכה בנסיון לתפוס ללא הצלחה.
תהיתי בראשי מדוע העקשנות הזו לנסות ולהוריד אותי מהמקום אליו
רציתי כל-כך להגיע...
ואז זה קרה.
היא הצליחה לאחוז בקצה השמיכה,ובבת אחת משכה אותי מטה, ריסקה,
ניפצה ופוררה אותי על הרצפה.
כשהתעוררתי, כבר היה קשה מאוד לאגור כוחות ולקום מהמיטה לשיעור
פסיכולוגיה. |
