אין לי סיבה לחשוב שאני יותר טובה מאחרים, למרות שתמיד כך אני
חושבת.
אני כזאת נאיבית, עלובה ובעיקר טיפשה ואני טוענת שאת החיים אני
אוהבת.
הרי מה אני שווה? לא כלום
ואף פעם לא הייתי שווה הרבה.
חושבת לתומי שהכישרון שלי יוביל אותי למקום כלשהו
אבל רק טיפשים חושבים כך.

אין לי סיבה לסמוך על החלומות שלי.
הם רק חלומות ואין ערבות לכך שיתגשמו.
יש עוד רבים שרוצים אותו דבר כמוני,
רק שהם טובים ממני בהרבה יותר.
אין לי סיבה אמיתית להאמין שאלוהים באמת קיים,
אפילו שיש הרבה ספרים שמעידים על כך.
מי כתב ספרים אלו? אנשים שנעשו להם ניסים.
ואותם אני לא הכרתי.

אין לי סיבה להאמין שהאמרה "אין שכל - אין דאגות" נכונה
כי יש לי דאגות והמון. אני תוהה מה יקרה איתי בסופו של דבר.
באיזה חור נידח ימצאו אותי לאחר שכל החברים שלי יגלו באמת שאני
סתם מישהי מפגרת שלא מבינה עניין, מקומות העבודה יאזלו ואף אחד
לא ירצה להעסיק אותי בשום עבודה כי הטכנולוגיה תתקדם יותר מדיי
בשביל טיפשים כמוני.
אז אני אשאר לבד ברחוב.

אבל אתם יודעים מה?
יש לי זכות לחיות, להאמין ובעצם לקוות שנועדתי משהו לעשות.
שאני לא נמצאת כאן עכשיו סתם וכותבת...
לא יודעת מה יקרה איתי בסוף, אבל...

כנראה שגם לי יש סיבה.
24.10.01