משהו מלהט בין עיניו,
זו הרוח הזו שסוחפת אותך
להביט
ולעומק,
בכל הגלוי והנסתר
הידוע והמופלא ממך.

משהו מציף ועולה בך,
קדחתני,
אחוז תזזית.
מנסה לעקוב שוב ושוב
להרוות צימאון
מטרף.

ועולות עוד ועוד,
כמו שיירות נמלים
ארוכות
וצצות מן האופק,
מחשבות תהייה וקיום.
מציפות כמו גלים
ושבות בך,
לחופי הערפול
של אור בוקר.

ובצעידה ארוכה
שוב נגלה,
אם ללכת בעקבותיו,
או ללכת בעקבותייך אתה.
לגלות מחדש את ארבעת הימים הגדולים;
את גרגרי האדמה והחול;
איך מוריק הירק,
ופורחת הנשמה.
את לטיפת רוחות השמיים
המשרקות בדממה.

המילים בשצף קולח,
עד כלות האור או הנץ החמה.
מאגר בלתי נדלה
או נגמר,
של חיים וכוח
ורק צריך לרוץ בהם ולנשום,
אוויר
של שדות מחשבה.

וזו הידיעה שמשקרת,
וזו הידיעה שמשכרת.
בין אבק הדרכים
לתור אחרי אותן העיניים,
שסוחפות אותך,
כמו הרוח,
עמוק.
אל מעבר חיים.

נכתב לכבוד יום הולדתו ה29 של דיויד דמלין ז"ל,
שנהרג בשלושה במרץ 2002 במחסום עין עריק שליד התנחלות עפרה,
חבר, מדריך ומורה אהוב, אין מילים לתרגם לתוכן את הכאב.