"תראה, תראה איזה ציצים, כפרה עליהם, תקלוט אחי, תקלוט,
יא-אללה", גרי ישב בפינה הקבועה שלו בחוף מציצים, והתלהב
מבלונדינית נמוכה עם חזה שופע. "שלום לך", ניסה ללכוד את תשומת
לבה. הבחורה עברה לידו, התעלמה ממנו לחלוטין והמשיכה לכוון
המקלחות.
"יא-אללה, תראה מה זה פרחה, משחקת אותה מיס יוניברס", התעצבן
גרי, "תאמין לי, אחי, נמאס לי מכל הפוזות של כל הבחורות, אפילו
לא מסתכלות לכוון שלנו, אפשר לחשוב שאנחנו מפלצות".
"כל המתרחצים נא לנוע לכוון קיר הנמל", הכריזה מסוכת המציל
קטעה את השטף של גרי, "כל המתרחצים נא לנוע לכוון קיר הנמל,
כן, גם אתה, צביקה".
"אחי, אני הולך להביא קולה, רוצה גם?", גרי התרומם, וניער
מעצמו מעט חול.
"אתה יודע שאני לא יכול לשתות על החוף", ענה דני, "כל פעם אני
צריך להזכיר לך?"
"וואלה צודק, אחי, פשוט הזותי עם הציצים הגדולים הוציאה אותי
מפוקוס", גרי התנצל והלך לכוון הקיוסק.

"אחי, אתה רואה את זותי עם הביקיני הירוק", גרי חזר עם פחית
קולה והתלהבות מחודשת, "זותי שמה ליד הקיוסק, מה אתה אומר
עליה?"
"נחמדה".
"מה נחמדה, מה נחמדה, אחי, תראה איזה מנוע יש לה, ותנחש מה,
אני, הלילה", גרי הדגיש כל מלה, מאריך את ההנאה מאמירתן,
"הולך, לזיין, אותה".
"אתה בטוח?"
"אחי, אני אומר לך, היא חמה הבחורה הזותי", גרי לא נתן
לסקפטיות של דני לצנן את התלהבותו, "אחרי חצי דקה היא כבר
הביאה לי ת'טלפון שלה. הלילה, א-ני, הו-לך, ל-ז-יין", גרי
הדגיש כל הברה והברה, כאילו אמירת המשפט שקולה למשגל עצמו.

"בת-זונה", גרי העיף בכעס את הטלפון על הספה, מפספס בעשרה ס"מ
את דני, "חכה חכה, מחר אני תופס אותה על החוף, איזה פדיחות אני
יעשה לה ליד החברות שלה. בת-זונה".
דני הרים את כוס הספרייט שלו, ורוקן אותה לתוכו, מעלים את
הנוזל השקוף בלגימות גדולות.
"וואלה, אחי, כמעט העפתי עליך ת'טלפון, מצטער אחי, לא ראיתי
אותך", גרי הלך למטבח וחזר עם רבע אבטיח.
"כל פעם שאני אצלך אני יושב בדיוק באותה נקודה על הספה", דני
נשאר שליו, "מה כל כך קשה לזכור את זה?"
"צודק אחי, צודק", גרי פרס את האבטיח, "זה בגלל הצפונית הזותי,
מה היא מביאה לי מספר טלפון של מכון ליווי? אולי יש לה יהלומים
בין הרגליים, בשביל זה אני לא מספיק טוב בשבילה".
"אל תיקח את זה קשה", דני לקח חתיכת אבטיח.
"למה מה, היא יותר טובה?", גרי סירב להירגע, "כולה צפונית
תפסנית, היא בטח מה זה על הפנים במיטה".
דני לקח עוד חתיכת אבטיח. גרי הביט בו, "זוכר את הברמנית עם
הבלונד הקצוץ, נו, איך קראו למוצצת הזותי, מיטל, וואלה,
מיטל".
"אני לא עושה את זה שוב", אמר דני, "די גרי, נמאס לי מהשטויות
האלה, אנחנו כבר לא ילדים".
"פעם אחרונה אחי, רק בשביל ללמד אותה לקח, שפעם הבאה היא לא
תביא מספרי טלפון מזויפים לאנשים", גרי הושיט לדני את פלח
האבטיח האחרון, "יאללה, אחי, צריך לנצל את זה שאתה רואה ואינו
נראה"
דני נאנח, "טוב, אבל זו הפעם האחרונה".

"ענק, אחי, ענק", גרי הושיט לדני את הג'וינט, "תספר שוב
מהתחלה".
דני ינק מהסיגריה המגולגלת, נשען מעט אחורה, נותן לחומר לחלחל,
"סיפרתי לך כבר שלוש פעמים".
גרי הביט בעשן המסתלסל מעל המקום בו אמור היה להיות פיו של
דני, "תספר שוב, אחי, זה אחלה סיפור", ודני סיפר לו בפעם
הרביעית איך הוא עקב אחרי הצפונית עם הביקיני הירוק עד הדירה
שלה ברחוב עמוס, ובערב באה אליה חברה שלה, והן ישבו במרפסת ו-
"רגע אחי", קטע אותו גרי, "מה עם הקטע של המקלחת? תחזור על
הקטע של איך היא נכנסה למקלחת אחרי הים".
דני הבחין שהיד של גרי כבר בתוך המכנסיים שלו, כמו בשלוש
הפעמים הקודמות בהן תיאר איך הצפונית נכנסה למקלחת, פשטה את
בגד הים הירוק, חושפת שלושה משולשים לבנים וגוף שחום מושלם,
"ואז היא סיבנה את עצמה לאט-לאט, בתנועות מעגליות, מלמעלה
למטה, ונתנה למים לשטוף מעליה את הסבון". הפעם דני החליט לקצר,
ולחסוך את הפרטים הקטנים והתיאורים המדויקים.
"וואלה, אחי", גרי הוציא את היד מהמכנסיים, ונאנח, "איזה כיף
לך שאתה רואה ואינו נראה".
דני לקח עוד שאכטה, "זה לא כזה תענוג, אתה יודע שאני מעדיף
להיות כמו כולם".
הוא הושיט לגרי את הג'וינט. גרי לקח שאיפה ארוכה, פלט את העשן,
ואמר "עזוב אותך, אחי, תאמין לי עדיף ככה, שאתה יכול להציץ
לבחורות. יאללה, תספר שוב את הקטע עם החברה שלה".
דני הרגיש איך הג'וינט מתחיל להשפיע עליו, וסיפר, שוב, איך
הצפונית וחברה שלה ישבו במרפסת, שתו יין ופטפטו קצת, אח"כ עברו
לסלון וראו "שרק" בדי.וי.די, וכשהסרט נגמר הן נכנסו לחדר של
הצפונית ועשו אהבה.
"אין, ידעתי שהיא לסבית", גרי התלהב בפעם הרביעית, "ישר רואים
את זה עליה". דני חייך את החיוך הבלתי נראה שלו, ושמח שהוא לא
סיפר לגרי את האמת, על הבחור שליקק לצפונית את השדיים בזמן
שהיא ראתה ג'יי לנו, ואחרי שהם שכבו הוא אמר לה שהיא הזיון הכי
טוב שהיה לו בחיים.

"אחי, אתה יודע את מי ראיתי אתמול בסופר?", גרי ודני ישבו
בפינה הקבועה שלהם בחוף מציצים, מסתכלים על הבחורות היפות
שמילאו, כרגיל, את החוף.
"רונית ברקוביץ'", גרי לא חיכה לתשובה, "זוכר אותה, אחי?"
דני שתק. הוא נזכר ברונית, מלכת הכתה הבלתי מושגת, שכל הבנים
היו מוכנים לעשות בשבילה הכל, כולל חרם על גרי כל כתה י"א, רק
בגלל שבתחילת השנה הוא התיישב לידה בשיעור פיזיקה וניסה להתחיל
אתה.
כל השנה גרי ניסה לשכנע את דני לעזור לו להשפיל את רונית.
בטיול השנתי, אחרי שלושה ימים בהם אף אחד לא דיבר עם גרי, אבל
כולם דיברו עליו, ולעגו לו, דני נשבר. כשהם חזרו לתל-אביב, הוא
עקב אחרי רונית לרחוב נחום, השתחל בעקבותיה לבית שלה, התחמק
ברגע האחרון מאמא שלה שכמעט מעכה אותו, נכנס אחרי רונית
למקלחת, ואז גילה שיש לה שלוש פטמות.
כשהכתה חזרה ללימודים אחרי הסופשבוע כבר התנוסס במסדרון גרפיטי
פרי יצירתו של דני, אישה עם שלוש פטמות ומעליה הכיתוב "רונית
ברקוביץ'".
בחודש שנשאר עד החופש הגדול רונית לא היתה יותר מלכת הכתה, אלא
מלכת הפטמות, ובי"ב היא כבר למדה בבית-ספר אחר. גרי, שסיפר
לכולם שהוא שכב אתה, וכך גילה את הפטמה השלישית, נהנה
מפופולאריות גבוהה למדי באותה שנה. הוא למד להשתמש בדני במידת
הצורך, ולפעמים גם סתם בשביל הכיף.
"יאללה, אחי, תגיד משהו", גרי לא אהב את השקט הפתאומי. דני
המשיך לשתוק, וגרי דיבר בשביל שניהם. "מה נהיית רכרוכי, אחי,
אתה יודע שזה מגיע להן. יאללה, אל תגיד שלא נהנית אז אצל
הפקידה של הסמב"ס, אה, אחי, זוכר איך הראינו לה מה זה אחרי
שבגלל השקרים שלה ישבתי בכלא? והתיירת הצרפתייה הזאת, שרלין?"
"קראו לה ונסה", תיקן דני בשקט.
"שרלין, ונסה, מה זה משנה אחי, אתה יודע שזה הגיע לה".
"אני כבר לא בטוח".
"יא-אללה איזה כבד נהיית", גרי זרק צדף לכוון הים.
"וזה מה שנעשה כל החיים?", התקומם דני, "אנחנו כבר זקנים מדי
לדברים האלה".
"תראה, תראה את זותי עם השמלה הסגולה", תשומת הלב של גרי
הופנתה למקום אחר, "יא-אללה, לא סתם אומרים שהישראליות הן הכי
יפות בעולם".
"אני מבין שירדת מהרעיון לנסוע לארצות הברית", אמר דני בשקט.
"אחי, אני פטריוט אני, אצלי רק ישראליות. תראה, תראה איזה תחת
יש לה, בוא נלך אליה".
"תלך אתה, אני עייף".
"חכה לי פה אחי, אני תיק-תק חוזר עם הטלפון שלה", אמר גרי ורץ
לעבר הבחורה בשמלה הסגולה.

הבחורה בשמלה הסגולה נעלמה מאחורי סוכת המציל. גרי חזר בצעדים
איטיים לכוון המגבת.
"כלום, אחי, אפילו לא הסתכלה עליי", גרי התיישב בכבדות ליד
דני, "לא שומעת אותי, לא רואה אותי, אין, כאילו אני אוויר
בשבילה".
דני לא ענה לו, וגם לגרי לא היה יותר מה להגיד.
הם ישבו בשקט, מביטים בגלים שמנסים להגיע לחוף, אבל נחסמים ע"י
הקיר. שלושה ילדים רצו על שובר הגלים. המציל גער בהם, ודרש מהם
לחזור לחוף. שני ילדים עם כובעים של קייטנת אגד התעללו במדוזה
שנסחפה אל החול, ושכבה שם, שקופה וחסרת אונים מול המקלות
שלהם.
"תגיד אחי, איך קראו לזקן ההוא שכתב עלייך ספרים?", גרי שבר את
השתיקה.
דני אימץ את זכרונו, ללא הצלחה.
"נו, ההוא שגר מעל המכולת של ציון", גרי ניסה לעזור.
"לא זוכר".
"לא משנה, עזוב, מה שאני לא מבין זה למה הוא אף פעם לא סידר לך
בחורות, ורק שלח אותך כל הזמן לתפוס מרגלים עיראקים".
"הוא חשב על בטחון המדינה", ענה דני, "וחוץ מזה הייתי עוד
ילד".
גרי התעצבן. "איזה ילד, מה ילד", הוא אמר בכעס, "אתה יודע שאני
בעד בטחון המדינה, אבל מה, בחורות זה לא חשוב? וואלה אחי, אני
לא צריך לספר לך שחצי שנה לא זיינתי".
עשרה וחצי חודשים ליתר דיוק, חשב דני. הוא לא רצה להעציב את
גרי, ולכן שמר את המחשבה לעצמו.
"וואלה אחי, על מי אני עובד", נאנח גרי, "כמעט שנה לא
זיינתי".
שוב השתררה שתיקה.
"אבנר", גרי נזכר פתאום, "וואלה, אבנר".
"מה אבנר?"
"זה שכתב עלייך ת'ספרים, אחי".
"לא נראה לי".
"אבנר, אני אומר לך. וואלה אחי, אני לא מבין למה הוא לא סידר
לך איזה חברה רואה ואינה נראית. אה, מה אתה אומר?"
"ואיך בדיוק הייתי רואה אותה?"
גרי חשב כמה שניות, "אתה היחיד בעולם שיכול לראות אותה, והיא
היחידה בעולם שיכולה לראות אותך. לא רעיון גדול, אחי?"
"ומהרגע שאני מוצא אותה, הכל ייראה אחרת".
"וואלה".
"ואיך אני אמצא אותה?"
גרי שוב חשב כמה שניות, "שאלה טובה, אחי, שאלה טובה".