ואחר כך התחלת לספר, לאיטך משילה קליפותייך
על צל הטורף באלוף נעורייך
על אהוב שכערפל התפוגג מחייך
על ההוא שנגע בגופך ועל זה שחלחל לוורידייך
מבין דפי ספרך עולה שיירת אהובייך
ואני יודע זוהי את. זהו סך חייך.
כספר פתוח אתה
כמניפת טווס פורש שלל נשותיך
זו שחמסה נעוריך, זו שחפצה בגופך ואתה כסומא אחריה
זו שהציתה מחדש ניצוץ אהבתך ונגוזה, הותירה כוויה
זו שלא יכולת לשאת את העוצמה התובענית של אהבתה
ואני יודעת. סך אהבותיך הן אתה.
עירומים מקליפות, לב אל לב, עור אל עור
יחד קוראים בספר חיינו
אהבות, צלקות וכוויות נושנות הן אבני הבניין של אהבתנו. | 