הבנות שבחיי שוב ושוב חוזרות
כל פעם באופן אחר אך זהות
אני מוצא את עצמי שוב ללא מוצא
אל מול אותן הפנים ששבו אותי אז

משוחח עם אותה הנערה
שמשכה תמיד את נשמתי לצידה
וגם כשגופי היה במקום אחר
רגשותי נסובו סביבה בחלל אחר יותר

הלכתי בעקבותיה אל גן עדן רקוב
שעיוור אותי לכל דבר אחר
וכשלא היינו יחד דעתי נטרפה
כשרק אני לרשותי ונשמתי לצידה

ומה שהיה בינינו לבסוף הסתיים
כשמה שהבטיחה תקוותי סירב להתקיים
כשהבנתי לבסוף באיזו אכזריות קלילה
עשתה לי אהבתי שמות בנשמה

ומאז נערם על אותם הזכרונות
אוסף נכבד של אבק ואחרות
אבל איכשהו
בין רגע
חוזרות אלי אותן הרגשות
כששוב אני נתקל באותן הפנים היפות