חחחחחקקק... אההה..חחחחק.. פזצזצ... גרררשש... אחחההההה...
ופלופ.
"אההה", הוצאתי אנחת רווחה.  "פחות גוש חרא".
ישבתי לי , בשרותים הפינתיים בקומת הקרקע.  וחשבתי לעצמי.
התסכלתי ימינה, 30 ס"מ ממני ניצב לו קיר, מוטבע במרצפות
אמבטייה.  הסתכלתי שמאלה, 32 ס"מ ממני עמד לו יציב קיר נוסף,
חלק.
אהההההה....חחחחק....  בלופ.
ומולי, הדלת של השרותים, סגורה אך לא נעולה.  ישבתי וחשבתי,  "
באנה, איזה מסוכן זה להשאיר את הדלת ככה, מה אם פתאום תבוא אמא
ותכנס לשרותים?", "זה כמו גילוי עריות, איכס, אני אמות".  אז
קמתי לשנייה, מכופף ואם גוש חרא קטן חצי בחוץ ונעלתי את הדלת.
אאההה...חחקק...  בלופ.
וחשבתי, "באנה, מה עם פתאום תהיה רעידת אדמה והמנעול יתעקם
ואני אהיה תקוע פה ולא יכולו לשחרר אותי!", "וימצאו גופה
מכופפת עם מכנסיים למטה??".  קמתי, בתנוחה כלבית, ופתחתי את
הנעילה.  בלופ.  "הי, אני הולך לסיים", חשבתי בשמחה, הרגשתי
כמו בן אדם חדש.  "אך רגע, נייר טואלט יבש, או רטוב?". "הרי
מצד אחד אני לא נקבונת שמטפחת ת'ישבן שלה, או תינוק עם אדמדמת.
זה גם יעשה לי רטוב במכנסיים.. בושה".  התחלתי להניע את ידי
לכיוון הנייר הרגיל, אך אז, "רגע, ומה עם תשאר פיסת נייר
כתומה, בתחת שלי, דבוקה לחור של התחת, זה קורה לפעמים,
איכססס".  החזרתי את ידי, וחשבתי, וחשבתי, ואז, כמו נמר זינקתי
לכיוון המגבת שליד הכיור הקטן.  ניגבתי את התחת והחזרתי אותה.
"נקווה שאף אחד לא ישטוף פה ידיים",חשבתי ,חייכתי כמנצח,
וקמתי.  "שיט, נרדמו לי הרגליים, לקפוץ או ללכת?", "שיט!".
לבסוף יצאתי, שמח מאושר ורגוע.  ובעודי עובר דרך הסלון, בדרך
לחדרי, העברתי מבט חטוף על מסך הטלווזיה, שוב חדשות... משא
ומתן... מלחמה... שביתות... אויש, באיזה שטויות אנשים
מתעסקים...