08:30
כולם כותבים ספרים על עצמם. למה לא אני? מה שתמיד הפריע לי
ברעיון של כתיבת אוטו-ביוגרפיה, זו היומרנות. למה שמישהו ירצה
לקרוא עלי? מצד שני, היום אני מרגיש שאני רוצה לכתוב עלי, וזה
מספיק טוב כדי להתחיל. אז נעשה תרגיל. נתחיל בהווה ונראה לאן
נגיע.

יש לי מרפסת שצופיה על רחוב מרחביה. קודם גרתי ברחוב נחלת
בנימין וברחוב קורדוברו. אני אוהב את שכונת פלורנטין. בא לי
לצאת לסיגריה במרפסת כי סיימתי את הקפה.

08:50
"הבית השני" שלי הוא במרכז העיר, בפינת קינג ג'ורג' ושלמה
המלך. שם נמצא האינטרנט-באר. בעיקר מאז שאני מובטל, אני עובר
שם כמעט כל יום. היום אני מן הסתם אעבור באינטרנט-באר ואפרסם
את הטקסט שאני כותב עכשיו. אני כותב בעט על נייר. אין לי פה
מחשב.

10:30
עכשיו אני במשרד של חברת "מגמה - אימונים" מול בית מעריב, מחכה
לראיון עבודה. כבר מילאתי את כל הטפסים.

14:00
כבר שתיים בצהרים ואני פה באינטרנט-באר, מתקתק על המקלדת כמו
על פסנתר. היום אני כאן כדי לפרסם שיר חדש:

וידוי

לפעמים אני כולי
סימני שאלה

לפעמים אני כולי
סימני קריאה

הייתי רוצה להיות נקודה

קצת אחרי ששבתי מהודו, אמרתי לידידתי איילת שיש לי תחושה שאני
הולך להתפוצץ. בימים טרופים אלו אנשים מתפוצצים ברחוב כל הזמן,
אבל ההתפוצצות שאליה התכוונתי היא התפוצצות שונה. התפוצצות
הדרגתית. הכתיבה שלי אליכם עכשיו היא חלק מתהליך ההתפוצצות
שלי. גם כל העבודות השונות והמשונות שמצאתי מאז ששבתי
לתל-אביב. איילת מבינה אותי טוב. היא ענתה: "שמור על להבה
נמוכה".

ממחר אני כבר לא מובטל. התקבלתי לעבודת אבטחה. אנשים שואלים
אותי מה אעשה אם אתקל במחבל מתאבד. אין לי מושג, אבל אני יודע
שני דברים: אני מוכן למות כל יום, ומוות בפיצוץ הוא נוח יחסית.