|
עכשיו אני הולך
מאחורי להבה גדולה ששורפת הכל
וכמה שזה יפה
שאי אפשר לא לסבול
ומפה עוד לא רואים הכל
אבל יודעים שכלום לא ישאר
כי ככה זה כשנותנים לאש לשרוף
תבכי על מה שמת על תוותרי על החיים
עכשיו אני הולך
טפטוף המים ילווה אותי לאן שלא אלך
ובאויר יש משהו מהגעגוע
עם ריח של אפר שסותם את המחשבות
הזכרון הזה נזכר בכלל איך שזה היה
עכשיו אני הולך
לאן? אולי על שביל גן עדן
שלא מוביל לשום מקום
הוא נשכח לו בעצם בין התקווה ליאוש
ואני לכוד באמצע ומאחורי שריפה
וזהו ועכשיו אני הולך |
|
|
חיכינו לפתיחת
השערים בערב
במה. היה צפוף
בצורה איומה.
חיכינו שם
שיפתחו ואז,
מתוך הקהל מישהו
צעק: "פוגו!!".
ההמשך, לא היה
נעים במיוחד...
ביג מק בערב במה
פיקטיבי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.