אני שונא אנשים שלא יכולים להגיד שלום, סתם ככה, שלום, כמה קשה
להגיד? ובעיקר אני שונא את האנשים שאומרים להם שלום והם עושים
את עצמם כאילו הם לא שמעו, כאילו שאם חס וחלילה הם יענו זה
יפגע במעמד המורם מעם שלהם וישנה את כל מאזן הכוחות של העולם
וכולנו נשקע באנרכיה ענקית. אני גם שונא את האנשים ש"שלום" לא
מספיק להם, לא לא, הם חייבים לקיים איתי אי שם בכניסה של
הבניין או במעלית שנראית פתאום קלסטרופובית מהרגיל, שיחה
מעמיקה שמתחילה ב"למה האינטרקום לא עובד?" ומסתיימת בשילוב של
תורת היחסות עם המכניקה הקוונטית, או אולי בעצם בפיתרון לסכסוך
הישראלי פלסטיני שהוא כלכך פשוט רק שבכנסת עדיין לא חשבו עליו.
אני שונא כשקוראים לי "אחי", ואני שונא כשקוראים לי "חייל",
אני שונא אנשים שלא מכירים אותי ומתחילים לדבר איתי, ואני שונא
להיות נחמד אליהם.

נחמד לשנוא אנשים נחמדים.

אני שונא ערסים, טפשים ומכוערים שהולכים בחבורות של מאה. ואני
שונא צפונבונים שעסוקים כל היום בלהתחרות למי יש טלויזיה יותר
גדולה או מכונית ספורט יותר מהירה. אני שונא פריקיות מטומטמות
ששומעות אביב גפן ומדמיינות שהן עדיין בחטיבת הביניים, ואני
שונא בלאקרים, שחייבים ללבוש שחור, ולהראות מפחידים אבל אם
אומרים להם משהו הם בוכים כמו כוסית, אני שונא כוסיות טפשות,
שנותנות שינצלו ויזרקו אותן כמו איזה בובת גומי, ואני שונא
סנוביות נרקיסיסטיות שחושבות שכל העולם רוצה אותן. ואני שונא
קלאברים, שלובשים חולצות ורודות צמודות ומעצבים את השיער כמו
איזה פסל פוסט-מודרני. אני שונא היפים, שחושבים שבגלל שהם
מעשנים גראס אז פתאום העולם הוא מקום יפה, והולכים עם כל
הצבעים המסריחים שלהם, ואני שונא אנשים עם ראסטות - בוב מארלי
מת. אני שונא פאנקיסטים עם המוהק המעפן שלהם וחצי טון ג'ל
שחושבים שזה מגניב להיות ונדליסטים או להרביץ להומלסים. אני
שונא אנשים שמושכים תשומת לב, אני מתעב בנות קולניות שצועקות
כמו בהמות. אני שונא אנשים שכל החיים מנסים להיות כמו כולם
ואני שונא אנשים שרק מנסים להיות שונים מכולם.

השנאה נותנת כוח.

אני שונא פרפרי לילה שמסתובבים מסביב למנורה בלי להפסיק, ואני
שונא את האנשים שאומרים שהם לא מזיקים. אני שונא יונים שחייבות
להזיז את הראש בכל צעד שהן הולכות ועושות קולות שגורמים לי
לרצות להשיג רובה אוויר. אני שונא שאלות מכשילות, ואני שונא
תשובות טפשיות, ואני שונא אנשים שעונים על שאלה בשאלה. אני
שונא טריגונומטריה, ואני שונא משולשים, מרובעים או מחומשים,
ואני שונא זוויות חדות, ישרות או קהות, ואני שונא את משפט
הסינוסים, ואפילו יותר את משפט הקוסינוסים. אני שונא אנשים
חכמים ואני שונא אנשים טפשים. אני שונא אנשים שלא אוכלים בצל
כי זה מסריח, ואני שונא אנשים שלא אוכלים משהו "כי זה משמין",
ואני שונא שמנים, או מלאים, או רזים, או חטובים, או מעוצבים,
או שריריים, ואני ממש שונא אנורקטיים, ובכלל מתעב אנשים עם
הפרעות אכילה, ומבולמיים ממש בא לי להקיא. אני שונא אמנות פוסט
מודרנית, שכל חירבון על דף נחשב יצירת מופת, ואני שונא תמונות
תלת-מימד - שקרן מי שרואה בזה משהו. אני שונא פרסומות, ואני
שונא את כל האנשים שאוהבים פרסומות. אני שונא פרסומות שאמורות
להיות מרגשות, ואני שונא פרסומות שמנסות להצחיק, ואני שונא את
התינוק המכוער של במבה, שדורש שיירו לו בראש, וגם את הילדים
הבלונדינים שסבא שלהם בטח היה קצין באס אס, שאוכלים ביצת
הפתעה, וגם את אמא שלהם שנראית כאילו לפני הפרסומת היא השתתפה
בסרט פורנו גרמני.

לפעמים אני תוהה אם אני יותר אוהב שנאה, או יותר שונא אהבה.

אני שונא אנשים שאומרים ש"בכל צחוק יש טיפת אמת", ואני שונא את
האנשים שאומרים ש"על טעם ועל ריח אין להתווכח", כי יש. ואני
שונא אנשים שאומרים ש"הכל לטובה", כי הכל בדרך כלל לרעה, ואני
שונא אנשים שאומרים ש"אין בעיה" ו"רק צריך קצת אומץ", כשהם לא
צריכים לעשות את זה בעצמם, ואני שונא אנשים שאומרים ש"קל להגיד
וקשה לעשות". אני שונא ניגודים, ואני שונא מוטיבים חוזרים,
ואני שונא מטאפורות, דימויים, משלים, נמשלים, דמויות עגולות,
דמויות רגילות, סיום פתוח, סיום סגור, מוסר השכל או פואנטה.
אני שונא סיפורים ארוכים מידי ואני סיפורים קצרים מידי, אני גם
שונא סיפורים בינוניים. אני שונא אנשים שכותבים יותר טוב ממני
כי זה גורם לי להרגיש נחות, ואני שונא אנשים שכותבים פחות טוב
ממני כי הם מבזבזים לי את הזמן כשאני קורא אותם. אני שונא
אנשים שמדברים מקרוב מדי, ואני שונא אנשים שמדברים לא ברור,
אני שונא אנשים שלא מקשיבים, ואני שונא אנשים שלא שומעים טוב.

האהבה היא רגעית, השנאה היא תמידית.

אני שונא אמריקאים, עם הפטריוטיות המפגרת שלהם, אוכלים כל היום
המבורגרים ומפציצים להנאתם תושבי מדינות עולם שלישי, שגם אותם
אני שונא, מה אתם בוכים שאין לכם מה לאכול? תפילו את השילטון
הדיקטטורי המעפן שלכם ואז אולי לא תמותו כמו זבובים, ותשתמשו
בקונדום פור גוד'ס סייק. אני שונא ערבים, טרוריסטים טפשים לא
מפותחים, האבולוציה דילגה עליכם? אתם יודעים להכין עוד משהו
חוץ מחומוס וחומר נפץ? אני גם שונא בריטים, עם המבטא המתנשא
שלהם, למה לעזאזל ההגה בצד ימין של המכונית אצלכם? חייבים
להיות שונים? ואני שונא צרפתים, עם הבאגטים שלהם והאנטישמיות,
וכמובן גרמנים, נאצים מסריחים, רוצחי עם. ואני שונא יהודים,
הולכים כצאן לטבח, ואני שונא דוסים שממלמלים פסוקים מהתנ"ך
כשאחרים נהרגים בצבא בשביל להגן עליהם, ואני שונא מלוכסנים כי
יש יותר מידי. אני שונא גזענות, אני שונא הכללות ואני שונא
דיעות קדומות. אבל זה לא מפריע לי לשנוא מרוקאים - נחותים,
עצבניים ובכיינים, ואני שונא אשכנזים - חנונים, מתנשאים
ופלצנים, ואני שונא את התימנים עם הסחוג שלהם, ואת הרוסים עם
המבטא שלהם, ואת הכושים עם הזין הענקי שלהם.

אני לא גזען, אני שונא את כולם בצורה שווה.

אני שונא את כל מה שרק אפשר לשנוא, וגם את מה שאי אפשר, ואני
שונא את כל מי שאומר לי שאני שונא יותר מידי, או שאני צבוע, או
בכלל את מי שמטיף מוסר. אני שונא את אלה שכולם אוהבים ואני
שונא גם את אלה שכולם שונאים.
אני שונא את עצמי, ואני שונא אנשים ששונאים אותי, או אוהבים
אותי, או אוהבים בכלל. אני שונא אנשים ששונאים, ואני שונא
אנשים ששונאים אנשים ששונאים, ואני שונא רקורסיה, ואני שונא
פרדוקסים, ואני שונא התחכמויות. אני שונא את המונולוג המתחכם
הזה, ואני שונא את את כל מי שיקרא אותו.