זה אחד מהמזלות, וזאת גם חיה, אבל יותר מכל זאת מחלה סופנית.
היא לקחה לי את סבא, וכמעט את דודה של אבא, ואת חברה של אמא,
ועכשיו היא לוקחת גם אותי.
ואף אחד לא יודע, חוץ מכמה רופאים ואחיות ואמא ואבא, ואני.
אומרים שאם אני לא אתחיל בטיפולים כימותרפיים אני אמות תוך
פחות משנה.
אני חושבת שאני אקח את השיער איתי לקבר. אני מעדיפה להשאר עם
השיער ולחסוך לי את הבחילות, ואת הרחמים, ואת הכל.
גם ככה הייתי דפוקה לגמרי, עם כל הבעיות שלי והכל, אז עכשיו
אני פשוט אמחק מהעולם ואתן לכולם לדבר על איך שהייתי יפה
וטהורה, וחכמה, ומדהימה, ובהלוויה שלי יגידו רק דברים טובים,
וכולם ישכחו פתאום את כל הדברים הרעים, ויבכו.
זה די מגניב כשחושבים על זה, נגיפים קטנים מתרבים בתוך התאים
שלי עד שהם מתפוצצים, והורגים אותי לאט ובשיטתיות, בדיוק כמו
שלמדנו בביולוגיה.
וגם ככה רציתי למות. עכשיו זה כאן. אולי יש אלוהים אחרי הכל,
אולי הוא כן אוהב אותי.
להורים לא יהיה על מה לבזבז כל כך הרבה כסף, עליתי להם מאוד
ביוקר עם כל הבגדים שרציתי, ושיעורי הבס, והכל. הם לא צריכים
להוציא כסף על טיפולים רפואיים יקרים, אני אחסוך מהם את זה.
הם יכולים במקום לקנות לאחי הקטן את האופניים שהוא רצה ולצאת
לחופשה בחו"ל עם כל המשפחה בקיץ.
בסוף גם יגידו שדי סבלתי, ויתנחמו בזה שהמוות גאל אותי ובלה
בלה, ועד אז אני אעשן מריחואנה פה ושם. אני לא סובלת סיגריות,
ולא נרגילה, ולא סמים, אבל אני גם ככה מתה, אז זה לא יכול
להזיק......
מסקרן אותי לראות איך יתייחסו אליי, כשאנשים יתחילו לדעת. אני
אעזוב את בית הספר עוד כמה זמן. אני גם ככה לא אחיה עד למסיבת
הסיום, כנראה, אז אין לי למה להישאר שם, וללמוד, ולעשות את
הבגרויות, ואת כל הדברים האחרים שקשורים לבית הספר. זה עניין
די נחמד כל המוות הזה, די לחולצות ביצפר ולכל הסמכותיות הזאת.

אתמול שמעתי את אמא בוכה בלילה. היא באמת מסכנה, גם ככה גרמתי
לה כל כך הרבה כאב וצער, ועכשיו עוד יותר. אני לא יודעת אם
כדאי לי להתנהג אליה מגעיל כדי שהיא תחשוב בסופו של דבר שלא
הייתי אבידה גדולה כל כך, או להתנהג אליה יפה כדי להסב לה אושר
לפני הסוף. אני חושבת שאני אתנהג יפה, כי כמו שאני מכירה אותה
היא תתרץ את הכלבתיות שלי במחלה והכל, אם כבר אז כבר, ותצטער
עוד יותר.
התחלתי להכין רשימה של כל הדברים שאני רוצה להספיק לעשות לפני
שהכל נגמר. כשלא צריך לדאוג להמשך אפשר לעשות כל מיני דברים
שאי אפשר כשהסוף הוא בזמן לא ידוע.
אני גם צריכה להכין רשימה של כל הדברים שלי, מין צוואה כזאת.
אני חושבת שאני אתן לנטע, בת דודה שלי, את הנעליים שלי שהיא
נורא אוהבת, ואת הדיסקים שלי לרונן. פעם דיברתי על התאבדות
איתו, והוא גרם לי להבטיח לו שאני אתן לו את כל הדיסקים שלי אם
אני אמות, אפילו שאנחנו לא אוהבים בדיוק את אותה מוזיקה.
ואז אני אסגור מעגל ואוכל למות בשקט.
בכל מקרה, אני אלך עכשיו להתחיל לחלק את הדברים שלי.
יש לי פחות משנה לחיות.