כשאת באה לחבק אותי ואני נרתעת, זה כי אני לא מסוגלת,
אני נשברת מבפנים, אני מתגעגעת... גם אני פעם הייתי מאושרת;
ילדת חיוך ואור וחיבוקים.
ואני לא אשקר, גם אני פעם אולי אהבתי אותך יותר מעכשיו,
אני לא עשויה מאיזה חומר פלאים.
גם אני הייתי... הייתי פעם.
לפני שהגיעו כל הדמעות והכאב, והלבד הזה... כל-כך לבד.
ויש רגעים שאני אומרת את מה שיש בלב, את מה שהיה ונשאר,
או שאני באה ומחבקת אותך. אלו הניצוצות שלי, אל תתרגשי מהם.
אני מקווה שישארו תמיד. אני אוהבת אותך.
הייתי רוצה להישאר אותה התמימה, הילדה הטובה, בקן שלי, או בין
זרועותייך, על ברכייך... אני לא מסוגלת.
ועכשיו רק דמעות, לא כי אין, לא כי חסר.
כי אני לא יכולה להסביר... משהו נלקח ממני, אמא.
נלקח
ואני פוחדת שלעולם לא יחזור.





1.10.02