השמש הדהימה בצבעיה
ואני עומדת בוהה בטבע
מביטה בהרריה ובגבעיה
של עיירת הולדתי מלאת הצבע
וכמו תוהה כמה זמן ייקח
עד שתהרס גם פינת החמד הזאת
הפינות נדירות, לא דבר של מה בכך
אני כמו מצהירה לעצמי בזאת
מביטה בדשא ובצמחים סביב
פינת גן עדן של ממש
עכשיו כבר אמצע האביב
אך החורף עוד לא מש
ונשקת לי ואמרת לי
שמחר כבר קיץ
האביב עוד טבוע בי
ואין ביני לבין הטבע כל חיץ.
רק אני
והטבע. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.