"אני מרגישה שאני מאבדת הכל". היא אמרה לי.
שאלתי אותה "למה?"
כל מה שהיה לה להגיד זה "אני לא יודעת אבל זה קרה לי כבר כמה
פעמים בחיים שלי. והבעיה היא שאני יודעת שיש לזה סיבה אבל אף
אחד לא טרח אף פעם להסביר לי אותה".
"את חושבת שזה משהו שעשית?"
"נראה לי שזה בגלל מי שאני". היא חשבה שהיא יותר מידי דומה
לאמא שלה והיא לא אהבה את זה. לא שהיא שנאה אותה, היא פשוט לא
הסתדרה איתה אף פעם. אמה תמיד הציקה לה והייתה מאוד קנאית
וחסרת ביטחון בכל מה שקשור ביחס של אנשים אליה. היא תמיד חשדה
בכולם. "אתה מבין? יש לי משהו באישיות שכולם שונאים ואני לא
מצליחה לשנות אותו ותאמין לי אני מנסה אבל זה קשה שאני מרגישה
שאני מאבדת הכל!" היו לה חברים והכל היה בסדר הם אהבו אותה
והיא אהבה אותם ויותר מכל דבר בעולם הודתה שיש לה אותם. כשהחלה
לאבד את החברה הכי טובה שלה התחילה לחשוד במשהו.
"אתה מבין? זה קרה בתהליכים. קודם היה את הטיול שנסענו אליו
ביחד, כל הזמן היינו תקועות אחת לשנייה בתחת. היה לה יותר זמן
להכיר אותי. ואני לא מאשימה אותה שהיא לא רוצה להיות חברה שלי
עכשיו. הקטע הוא, שניהלנו כ"כ הרבה שיחות על זה והיא גרמה לי
להבין שהכל טוב ויפה ואף אחד לא שונא אותי. ואז חזרנו מהטיול
והכל היה רגיל." היא לא האמינה שזה מה שהולך לקרות לה היא
נשבעה לעצמה שהיא תעשה הכל כדי לשמור על החברות שלה כי ידעה
שלא תוכל לחיות בלעדיהן.
"אתה מבין? היא תחילה להכיר בנות חדשות, ולא הייתה לי בעיה עם
זה עד שהרגשתי שהיא מזניחה אותי. עד אז דיברנו בטלפון כל יום
וזה היה הדדי לא רק אני התקשרתי... אחר כך התחלתי להרגיש
קרציה. הן לא הזמינו אותי לשום דבר שהן עשו ביחד והרגשתי,אני
עדיין מרגישה, שהן לא רוצות אותי בכלל ואם אני לא הייתי מתקשרת
לברר מה קורה אף אחד לא היה מזמין אותי לכלום. ההיסטוריה חוזרת
על עצמה בשבילי: כולם עוזבים אותי, כולם שונאים אותי. חוץ
ממנה, היא תמיד הייתה מוכנה להקשיב ולהבין, לתת הזדמנויות
שניות, הבינה שאני צריכה להשתנות. אבל עכשיו זה כאילו שאני
כלום. כאילו כל מה שהיא אמרה לי הלך לעזעאזל, כל האמון שהיה לי
בה פשוט נגמר. כל האמון שנתתי בכל החברות שלי נגמר." היא חשבה
שזה סוף עולמה, ובצדק. היא הבינה שהיא צריכה להשתנות אבל
הרגישה שאין לה בשביל מי כי אף אחד יותר לא רצה לתת לה
הזדמנות. כולם עזבו אותה.
"הממממ.... את חושבת שאם היו נותנים לך הזדמנות, היית מוכיחה
את עצמך בתור בנאדם שונה, שלא חושד בכולם?
"אני יכולה רק להבטיח שאני אעשה כמיטב יכולתי להגיע למטרה הזו.
יהיה לי קשה מאוד לבנות אמון מחדש ולסמוך על אנשים." היא לא
ידעה מה לעשות ורק רצתה להתפורר. חשבה על כל דרך לקבל הזדמנות
נוספת אבל לא מצאה. היא דיברה אם הרבה חברות על זה וכלום לא
השתנה היא עדיין מרגישה ככה. ככל שהיא יותר מדברת על זה עם
אנשים היא יותר מרגישה ככה. היא ממש אובדת עצות.
"אתה מבין? אני מאמינה בלתת הזדמנויות. אני בעצמי נתתי
הזדמנויות לחברה שלי וכל פעם מחדש התאכזבתי, אבל מי  יודע?
אולי הן לא יתאכזבו?"