מה תרצה לעשות בימים האחרונים של החיים שלך? שאל אותי הרופא.
באמת שאני לא יודע. היו לי כל-כך הרבה דברים לעשות. הבטתי מעבר
לו, במן מבט חולמני, בעודי חושב ועובר בראשי על כל הדברים שכבר
הספקתי לעשות בחיים, שהם לא מעטים כלל, ועל כל הדברים שתכננתי
לעשות שנים על גבי שנים וחסכתי כסף בשבילם - טיול לדרום
אמריקה, אופנוע מהיר וחדש, כל הדברים שחלמתי עליהם בתור נער
ואני עכשיו כל-כך רוצה להגשימם, לפני שאמות.
הרופא הביט בי במן מבט מבין ואוהד, או לפחות כך ניסה, אבל אני
רק רציתי לבכות. הדבר היחיד שרציתי באמת בחיים ועוד לא השגתי
הוא אישה ומשפחה. אבל לעזאזל, אני עוד צעיר, אני רק בן 22. בן
אדם בגילי לא צריך לחשוב על דברים כמו הסוף... רק התחלתי...
לעזאזל, קיללתי בלב.
מה כבר אפשר לעשות? הרי לא אמצא אהבה כל-כך מהר, ובטח שלא
אנשא. להוליד ילד בלי נישואין? לא בא בחשבון! אבל, הרי, איזו
אישה צעירה תסכים להינשא לי, גם אם כן אמצא אהבת אמת בזמן
הקרוב, כשהיא יודעת ומודעת לעובדה שלא אהיה בחיים לראות את פרי
האהבה שלי נולד? באמת שאני לא יודע מה לעשות. הרגשתי אבוד.
הרגשתי מיואש.
יצאתי מהמרפאה, מרכיב את משקפי השמש מעל עיני, מעביר יד, כמתוך
הרגל, על ראשי הקירח, שפעם היה עטור שיער בלונדיני בהיר וארוך,
ופניתי לעבר המכונית הקטנה שלי. כמה אהבתי אותה, את אותה
גרוטאה. כמה טיפלתי בה וטיפחתי אותה. ועכשיו מה נשאר? אני עומד
למות.
נכנסתי למכונית, התנעתי אותה ונסעתי לעבר החוף. עצרתי את
המכונית בראש צוק שהשקיף על המים. השקיעה הייתה מדהימה. צבעי
האדום, הכתום והצהוב כמו העלו את המים הכחולים באש. ואז,
כמהופנט, התנעתי את המכונית ולרגע ישבתי, מקשיב לגרגור המנוע.
אז העברתי להילוך אחורי, נסעתי אחורה כמה מאות מטרים. ישבתי
וחשבתי אם זה באמת מה שאני רוצה, למות בלי להשאיר אחרי כל
זכר.
כן, החלטתי. אף אחד לא מחכה לי בבית. עשיתי המון דברים בחיים
שעכשיו אני לא מצטער עליהם לרגע. גם על הדברים הרעים. נשאתי
חרש תפילה למוות מהיר וחסר כאבים. לא רציתי למות, אבל הרופא
אמר שזה יקרה ממילא תוך חודש. הוא הראה לי תצלום מיקרוסקופי של
הדם שלי. היה מספיק בצילום זה כדי להוציא אפילו לסומלי את
התיאבון. העברתי להילוך נסיעה. בהחלטיות לחצתי על דוושת
ההאצה.
המכונית הקטנה שלי הגיבה לאיטה. אבל משהגיבה, האיצה למהירות
מדהימה במטרים האחרונים שנשארו עד הצוק. לחשתי חרש להתראות
לכולם. המכונית החלה לנטות כלפי מטה, והדרדרה לתהום. עוד
הספקתי לראות איך הרכב מתחיל להתהפך ואז נהיה חושך. |
