מלצר: שלום אדוני, מה תרצה להזמין ?
אורח: על מה אתה ממליץ ?
מלצר: אני לא ממליץ לך לאכול פה בכלל. לך ל"יהודה אווזי". גם
יותר טעים, גם יותר זול.
אורח: אבל המליצו לי לבוא לכאן. אמרו לי שיש כאן כבד אווז משהו
משהו.
מלצר: לא, לא. זאת טעות.
אורח: מה זאת אומרת ? אני לא יכול לקבל כבד אווז ?
מלצר: אתה יכול לקבל, אבל הוא לא משהו משהו, כמו שסיפרו לך. יש
לו טעם של עכברוש ביין.
אורח: אם כך, אולי עדיף להזמין עכברוש ביין.
מלצר: אנחנו מסעדה כשרה, אדוני. תצטרך לעבור את הכביש ולהכנס
למסעדה ההיא, של אבו-נידאל.
אורח: הממ ... מרק עדשים, יש לכם ?
מלצר: יש ויש, אבל הוא ממש לא מזכיר טעם של מרק עדשים. אם אתה
רוצה טעם של מרק עדשים תזמין מרק אפונה. יש לו יותר טעם של
עדשים ...
אורח: ואם אני רוצה להזמין מרק עדשים, עם טעם של עדשים ?
מלצר: הממ ... אתה תאלץ לקפוץ למסעדה פה ממש ממול, "מטעמי
שושנה".
אורח: סלח לי, אבל מה שאתה עושה זה ממש חוצפה !  אני הייתי
רוצה לדבר עם בעל הבית ...
מלצר: בעל הבית לא נמצא כרגע.
אורח: מה זאת אומרת ?
מלצר: בעל הבית דופק את אשתי כרגע, אז אני דופק אותו כאן.
אורח: אין בדיחה כזו ?
מלצר: כן, גם לי זה היה מוכר, אבל זאת המציאות, אדוני.
אורח: הבנתי. אם כך, אני אזמין מהכל, בלי לשלם, ברשותך ...
מלצר: אין שום בעייה, אדוני.
המלצר מגיש לאורח הכל מהכל, והאורח אוכל מכל טוב ונהנה.
בינתיים מגיע בעל המסעדה.
המלצר מגיע אל האורח עם החשבון.
מלצר: החשבון שלך אדוני.
אורח: אבל הסכמנו שהכל חינם, לא ?
מלצר: אני מצטער, בעל הבית חזר. אני לא יכול לא לחייב אותך.
האורח מוציא בלית ברירה 200 ש"ח מכיסו.
מלצר: זה לא מספיק.
אורח: מה לא מספיק ? כתוב בחשבונית 195 ש"ח !!!
מלצר: ומה עם טיפ ? זהו ? שכחת אותי ? לא שירתתי אותך מספיק
טוב ?
האורח מוציא מכיסו עוד 20 ש"ח.
מלצר: תודה רבה אדוני.
המלצר חוזר לקופה, ולוחש לבעל הבית: אלי, מצאנו עוד פראייר...