ולמחרת הגענו כולנו לבית החולים
אני עוד הייתי שקוע בבעיות היום יום  מבלי לשים לב שכל הסובבים
אותי נמצאים בפחדים וחרדות.
רציתי שלא להאמין לא יכלתי להסתכל למציאות בעיניים
חשבתי שאני יודע את האמת אך האמת היא זאת שפחדה להראות את
פניה

הסתכלתי על כולם בפנים, שהיו של יום זיכרון
הסתכלתי על כל האנשים עם החלוקים הלבנים
הבנתי שמשהו השתבש
הבנתי ששום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה

המשכתי להיות שקוע בבעיות המשכתי להתכחש
עד שרגע ההודעה הגיע מאיש קר וחסר כל רגש
שפנה אלי במבט אדיש ואמר, אני פה בשבילך, היא מתה, אמך.