|
במשעול לא מסומן
רדפתי מילותיך
ורק זכרון אהבתך
ריפה ידיי
את מסילות הזמן
כבשו בי קרונותיך
ואור קטר בחשיכה
סימא עיניי
כעת משתם הקרב
וכלו בי כל החיצים
וחיילי מנוסתך
באופק נמוגים
נותרה נפשי שבויית רעב
וגעגועיה רצוצים
וכל חיות אהבתך
בעמק שואגים |
|
|
בן לאדן, מה
לעשות, יוצר
אצלי הרבה יותר
אמפתייה מאשר
ג'ורג' בוש
הקטן. תודו שגם
אצלכם.
ככה זה עם
תימנים.
אחד בוש ונכלם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.